מה קרה? הכותרת חזקה מידי עבורכם? לפחות אני לא משקר. כן אני מחפש. מה רע להגיד את האמת. מחפש אישה ולחורף…קשר כזה שיחמם לנו את הימיים ובעיקר הלילות הקרים.
כי אחרי שיצאתם מההלם בנינו הרי זה העולם היום, הכל עובר כמו מטבע לסוחר. אין כמעט דבר כזה רציני, אמיתי. מצטער. ככה גם אנשים. כמו פס ייצור של מזון מהיר, ככה אנחנו אחד עם השני, היום פה מחר שם. אז אני רוצה היום פה ולא מחר שם. גם אם זה רק לחורף.
כי אתם יודעים בקיץ זה אחרת, בקיץ כולם יוצאים, מבלים, חיים, לא רוצים את הביחד הוא מפריע. כל אחד רוצה ליהנות מרגעי השמש לני שהשמים יהיו קודרים לו. יש ים, מסיבות, בכירות וכאלה. בקיץ הבדידות נעשית יותר נח. גם הייאוש. בחורף נשארים בבית, קר, הדיכאון דופק על הדלת כמו הגשם, המלנכוליה הופכת להיות אהובתנו. החורף הוא הזמן המושלם לשניים. ככה זה בכל הסיפורים תבדקו. גם ככה בלי זוגיות בחורף תקראו הרבה ספרים. אפשר לראות את הסרט שמבוסס עליו…
אבל אם לא הבנתם את הציניות עד עכשיו, אז פשוט אציב לכם אותה בפניכם. כמו מראה שאיש לא רוצה לראות בה. היום המילה זוגיות הפכה להיות מילה גסה. נכון הרוב עדיין נשואים ואפילו חלק קטן מהם מאושר, אבל להיות בזוגיות זה נהפך לעול. לצערי. אני אומר לצערי, כי אני לא רוצה אישה רק לחורף, רוצה אחת כזו גם לקיץ, אבל בתוך עמי אני יושב, בתוך החלק הפנוי שהולך וגדל, ורואה כמה המילה זוג הולכת והופכת להיות – אחד, ואח"כ מתווספת לזה המילה לבד.
אז כן אני מחפש אישה לחורף. למה לא? אולי זה בוטה ואולי זה ציני. בעצם לא אולי, אלא באמת. אבל זה המצב אני מחפש אישה שתרצה לחלוק את הימים את השעות, עד שהם יהפכו לשעון קיץ. ואם חלק מכם או מכן כועס עכשיו עליי, ובצדק, אגיד לו שאם יש אופציות טובות יותר שיספר לי.
כי אני הייתי שם. הייתי בזוגיות ארוכת שנים, לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש. אתם יכולים לצחוק עליי, אבל אני חשוב שזה הכי נורמלי לרצות להיות בזוגיות ארוכה. זה הנורמאלי, זה שזה לא צולח זה סיבה אחרת, לטור אחר. נחזור לענייננו. כמו שאמרתי אני הייתי בזוגיות ארוכת שנים. בכמה מהן ממש האישה שהייתה איתי עשתה הכל שאהיה הצד הגברי שאתה. רצתה את הביחד כאילו אין מחר. ומה קרה למחרת כשהפכנו לזוג? היא חיפשה מה דפוק בזוגיות הזו, מה לא בסדר, עד שחירבנה אותה, טוב סליחה, הרסה אותה. כאילו באותה עוצמה שרצתה אותה, השאירה לה מספיק אנרגיה לחסל אותה.
אז הנה אני מודיע שאני מחפש אישה רק חורף. משהו שיהיה מושלם, משהו של לרוץ יחד בגשם כמו ילדים, לדלג מעל שלוליות (מה אסור לי לדמיין?), לשתות משהו חם כמו בפרסומות ולחלוק שמיכה וגוף כמו באגדות. הכל מושלם. ואז רגע לפני שיגיע "הזאב הרע", והמריבות שאיתו, יגיע הקיץ וכל אחד מאתנו, יקום "משנת החורף" שלו וייפרד עד הגשם הראשון הבא. עצוב? למה? נזכור רק את הרגעים השמחים ולא את הרעים שמגיעים עם הצעקות הראשונות. מה רע בזה?
כי באמת הרי אני רוצה משהו ארוך טווח יותר. אבל מספיקה מריבה אחת טובה בכדי שהיא תחשוב על הבא בתור. מספיקה עצה גרועה אחת של חברה טובה פחות שלה והיא כבר תכיר לה את המושלם הבא. כי מה אכפת לחברות לייעץ גרוע? אתם הרי תאכלו את התוצאה ותתקעו איתה בגרון….. זה נכון אגב גם לחברים ממין גברי, אבל קצת פחות. אז מה אני אומר? לפני שזה יקרה תביאו לי מישהו לחורף. נפרד לפני העצה הגרועה הראשונה של אחרים.
טוב לי עם החורף. חודשי החורף בישראל הם לא ארוכים ולא יהיה מספיק זמן לשמוע את המשפטים הרגילים שנאמרים לכל אחד, נו אתם הרי מכירים אותם, שמעתם אותם לא פעם בחייכם, "שאי הכי טוב שהיה וכי מעולה והכי הכי" . עזוב אחי. אומרות לכולם את אותו הדבר. אז לפני שתגיד את מה שאמרה לי בחורף למישהו אחר, אני קם והולך על דעתי. מה רע? מצוין. היא אפילו יכולה לשמור את המשפטים שמעצימים אותי לחורף הבא ולא להשתמש בהם באותה הזריזות לבא בתור.
ורגע לפני שאפרד לתוך החורף שמגיע לבד, אני רוצה את זו שתשמש לי כמקלט לימים האלה. שאני אשמש לה חוף, אבל רק בלי הקיץ שמתלווה אליו. שהיא תשמש לי כתובת לימים הסוערים שהנפש שלי תסדר לי ואני לאלה שהבדידות תארגן לה. אני מחפש. אבל דבר אחד שיישאר בנינו, אבל רק בנינו ואל תספרו לאף אחד…אם אמצא…יש סיכוי לא קטן שאחרי החורף….היא תישאר….
