פרשת מצורע
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ואם דל הוא ואין ידו משגת…". ישנם אנשים המודדים את מצבם הרוחני על פי השוואה לחבריהם, תוך התעלמות מן המדרגה הרוחנית הגבוה אליה יכולים היו להגיע, אילו אמצו את כל כוחותיהם.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ואם דל הוא ואין ידו משגת…". ישנם אנשים המודדים את מצבם הרוחני על פי השוואה לחבריהם, תוך התעלמות מן המדרגה הרוחנית הגבוה אליה יכולים היו להגיע, אילו אמצו את כל כוחותיהם.
קוראים יקרים, כתוב בהגדה: "והגדת לבנך…". אמרו חכמים שהמספר לילדיו את ניסי ה' ביציאת מצרים, גם אצלו מתחזקת הידיעה על ידי שתספר באזני בנך, הרי שאתה ובנך יחד "וידעתם כי אני ה'".
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "זאת תורת העולה…". שואלים המפרשים, מדוע על חטאים שחוטא אדם במעשה באה קורבן חטאת, וקורבן העולה על הרהורי הלב? ויש להבין מדוע על עברה שבמחשבה מביאים עולה הנשרפת כליל, לעומת זאת על מעשי עברה מביאים חטאת אשר חלק ממנה אוכלים הכוהנים, היה צריך להיות ההיפך. אלא הקורבן בא ללמד את האדם מה התורה דורשת ממנו וכיצד עליו להתנהג בחיי היום יום. שונה הדרישה של התורה במה שנוגע למעשים ממה שנוגע למחשבות ולהרהורים
כתוב בפרשה: "ויקרא אל משה…". בעניין הקורבנות, בעבור מעשי אדם נגמרים במחשבה ובדיבור ובמעשה. ציווה הקב"ה כי כאשר יחטא ויביא קרבן יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתוודה בפניו כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות כנגד כלי המחשבה והתאווה, והכרעים כנגד ידיו ורגליו של האדם, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו.
פרשת ויקהל כתוב בפרשה: "ששת ימים תעשה מלאכה…". מסבירים המפרשים שרק מי שמאמין באמונה שלמה כי הפרנסה מוקצבת לכל אחד מהשמיים, ואינה תלויה בכמות ההשתדלות
כתוב בפרשה: "בני ובין בני ישראל אות היא לעולם…". החפץ חיים המחיש במשל: כל אדם שיש לו חנות או בית מלאכה קובע שלט מעל דלת חנותו או בית מלאכתו, ובשלט זה הפונה לרשות הרבים, כתוב באותיות גדולות מהו בית המלאכה. שלט זה גם בא להגיד שבית מלאכה זה עדיין חי וקיים, וגם אם יסע ליום או יומיים השלט עדיין מעיד שהמקום קיים. אך אם יוסר השלט מעל העסק, הרי מעיד הדבר שבעל העסק העתיק משכנו למקום אחר, או סגר את העסק.
כתוב בפרשה: "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך…". מסבירים המפרשים: כשם שמנהיג בעל דרגה נמוכה לא יהיה כשיר להנהיג דור של בעלי דרגה גבוה ממנו, כך גם להיפך, אין המנהיג ראוי להיות עליהם לראש כאשר הוא בדרגה הרבה יותר גבוהה משאר בני דורו.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם…". האדם העומל בלימוד תורה זקוק ל"סיעתא דשמיא", ודבר זה אינו תלוי ביגיעה בלבד, שכן יתכן שאפילו התייגע ויתאמץ "ישכחם היצר ויעברם מלבו". השכל של האדם מתחדד אך הוא אינו משתנה, אם רוצים לזכות לקניין תורה אמיתי, צריכים לתת מקום לבורא עולם.
"כל אלמנה ויתום לא תענון…". קוראים יקרים, אנו למדים שהאיסור לצער בני אדם אינו מדובר רק על אלמנה ויתום בלבד, אלא נאמר לפי כל איש ואיש. עד היכן מגיע הגדר של הצער ומה חומרת האיסור?
כתוב בפרשה: "ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל…". המפרשים תהו במה נתייחדו אפרים ומנשה מכל שאר השבטים, עד שזכו להיות סמל ודוגמא לילדי ישראל, בכל הדורות? מסבירים: מכל השבטים רק מנשה ואפרים נולדו ונתגדלו במצרים שהייתה ידועה בטומאתה, בביתם היו תמיד שרים וחרטומים, כמקובל לביתו של משנה למלך, שם בארץ נוכרייה, הרחק מארץ ישראל הקדושה, הרחק מאבותם, שהו במשך שנים ארוכות. שלא כן עשרת השבטים שגדלו והתחנכו בביתו של יעקב אבינו, וכשעלו לארץ ישראל מחרן, זכו להיות בצוותא עם יצחק.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "וישלח יעקב מלאכים…'". מסבירים המפרשים: בהתנהגותו של עשיו אנו מוצאים סתירה. מצד אחד הוא אינו מתפעל כלל מן המלאכים שנשלחו אליו ע"י יעקב, ומצד שני אנו רואים שלאחר זמן נכנע ליעקב ונופל על צווארו ונושק לו
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה…". שואלים מדוע התורה הזכירה את היציאה, הרי היה מספיק לומר וילך יעקב חרנה? ישנן שלוש אפשרויות ליציאת אדם ממקום: עיקר תכלית העקירה היא היציאה מן המקום. המטרה העיקרית היא להגיע אל המקום שאליו הוא הולך. גם היציאה וגם ההליכה אל מחוז חפצו חשובים לו במידה שווה.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו…". שואלים המפרשים, איך יתכן שיצחק לא הכיר את עשיו והרי דרך חכמים שיודעים לעמוד על טיבו של אדם, וק"ו כשמדובר בבנו, ואף שכתוב "ותכהינה עיניו מראות". הרי בוודאי רבקה סיפרה לו על מעשיו הרעים.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים…". שואלים המפרשים מה העניין שדיברו על יופייה הרי עיקר שבחה של שרה הוא מעשיה הטובים? שהרי יופי הוא מתנת האל ולא תלוי הוא באדם, ואילו מעשים טובים תלויים באדם.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "וירא אליו ה' באלוני ממרא…". שואלים המפרשים מדוע העדיפה התורה להעצים ולהאיר דווקא את מצוות הכנסת אורחים אצל אברהם אבינו? התורה מלמדת אותנו עיקר גדול בקיום המצוות, לעיתים קורה שכאשר צריכים להושיט עזרה ממצוקה כלשהי, אנשים רבים מתחמקים מלהושיט יד ולעסוק במצווה. לכל איש תרוץ וסיבה משלו מדוע אינו יכול לסייע כרגע או בכלל.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "לך לך מארצך…". אנחנו לומדים שכאשר אדם מחפש דבר מה וטורח עבורו ומשתוקק אליו, הדבר מתחבב בעיניו. אילו הדבר היה בא בהיסח הדעת ובלי תשוקה להשגתו, לא היה חביב בעיניו. מכאן יש ללמוד לעניין לימוד התורה. ירא שמיים המשתוקק מאוד להבין את אמיתות הדברים, ויגע ומשתדל להבינם, אז כשהדברים מתבררים לו ומבין אותם הם חביבים בעיניו מאוד. ידוע שדבר שעושה על האדם רושם הן שמחה והן עצב, נשארים חקוקים בזיכרונו של האדם לאורך זמן.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ותתן גם לאשה עמה ויאכל… שלא תמות היא והוא יחיה ויישא אישה אחרת…". לכאורה יש לתמוה, הרי חוה לא נתפתתה לאכול מעץ הדעת, אלא אחרי שהשתכנעה שלא תמות, מדוע עכשיו חששה שהיא תמות. ומתוך כך נתנה גם לאדם לאכול?
כתוב בפרשה: "ובָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלהֶיך…". לכאורה תיבת והשיגוך אינה מובנת לשון זה נופל על מי שרוצה לברוח מדבר מסוים ורודפים אחריו ומשיגים אותו וכי יש מי שיברח מברכות שצריך לרדוף ולהשיג אותו? אלא הנה לפעמים מוצאים בני אדם שמצליחים בעסקיהם למעלה מדרך הטבע, וכל מה שעושים ה' מצליח בידם, ואף אם עושים משא ומתן אשר בדרך הטבע מוכרחים להפסיד בו, קורה ההיפך
כתוב בפרשה: "כי תצא למלחמה על אויביך…". מסבירים המפרשים,האויב הגדול והמסוכן ביותר לאדם הוא היצר הרע, מפני שאיתו צריך לנהל מאבק ומלחמה מתמדת ללא היסח הדעת.
כתוב בפרשה: "הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי…". תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו שנאמר וחי. כלומר וחי בעל חכמה בלא תלמוד תורה נחשב כמיתה.
כתוב בפרשה: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לָךְ לא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלא תִקְפּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לו…".
בפרשת ואתחנן מספר משה לעם ישראל כי התפלל לקב"ה תקט"ו תפילות, על מנת שה' יבטל מעליו את הגזירה שלא יכנס לארץ. שנאמר: "ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר…". אולם הקב"ה סירב לבקשתו העיקרית של משה, ולא קיבל את תפילתו האישית
כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו. כתוב בפרשה: "ויאמר אלעזר הכהן… זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' את משה…". שישים ריבוא מבני ישראל עומדים לפני משה רבינו ומצפים לשמוע מפיו הלכות הגעלת כלים אשר שמע מהקב"ה, והוא עומד כנגד ושותק. במקומו יוצא אלעזר ואומר: "זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' את משה". מיד תולים כל ישראל עיניהם במשה ותמהים, מדוע ידבר אלעזר במקומו?
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו…". מסבירים המפרשים: זמן קצר אחרי שאמר בלעם בהתפעלות "ותהיי אחריתי כמוהו…", הלך ויעץ לבלק להחטיא את ישראל. כיצד ניתן להבין דבר זה? אומרים חכמים, כתוב: "שוב יום אחד לפני מתתך…". איך ידע האדם מתי הוא יום מותו? ישוב היום שמא ימות מחר, ונמצא שכל יום הוא בתשובה.
כתוב בפרשה: "אדם כי ימות באהל…". בכל מצב ובכל שעה חייב אדם ללמוד תורה, הן בעתות מצוקה ואף כאשר הזמן העומד לרשות האדם הוא מועט, יראה לנצל את הרגעים ללמוד תורה. "החפץ חיים": עצה טובה לניצול הזמן ללמוד תורה, ובדרך משל המשיל זאת לסוחר גדול שהיה טרוד במסחרו מבוקר עד ערב. מרוב טרדותיו לא היה לאיש זמן להתפלל בציבור, וכמו כן לא נותר לו הרבה זמן במשך היום והלילה לקביעת עתים לתורה.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויקהלו על משה ועל אהרון…". גם על דברים הפשוטים ביותר צריך אדם לעמול, כדי להחדירם אל ליבו, אם לא יעשה כן יישארו בתחום הידיעה בלבד, ורחוקים מהשפעה על מהלך חייו. דוגמא מוחשית אנו רואים, שכולנו יודעים ומאמינים בחיי העולם הבא וברוב טוב הצפון בו, ובמהלך החיים אין לידיעה הזו שליטה כלל על רבים מקרבנו.
קוראים יקרים, פרשת שלח היא הפרשה הרביעית בספר במדבר ועיקרה עוסק בשליחות המרגלים לארץ ישראל, בכישלון השליחות, בחטא הוצאת הדיבה על הארץ ובהשלכות שלו. בתחילת הפרשה משה מצטווה על ידי ה' לשלוח אנשים, לתור את הארץ.
קוראים יקרים, בפרשה מדובר על החצוצרות: "עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם". חצוצרות זה מלשון צורות, הן נותנות צורה לדברים. ידוע מהמגיד ממזריט'ש, שחצוצרות זה חצאי צורות. כל יהודי זה כאילו חצי צורה וצריך לחבר אותו לחצי השני של הצורה, למצוא את ההשלמה שלו עם עוד אחד. אנו קוראים בפרשה שעם ישראל חונה כעם, כגוף אחד, כאיש אחד, וכן גם בנסיעה. עם ישראל אין לו תנועה, אם אין בו צורה אחת מסודרת. כמו מכונית שיכולה לנסוע רק כאשר כל החלקים מחוברים זה לזה. בשפת הקבלה, תנועה מדברת על גילוי של אור חכמה.
קוראים יקרים, פעם סיפרו לראש ממשלה אחד, שבבית משוגעים נמצא משוגע שנראה בדיוק כמותו. אותו ראש ממשלה לא האמין ונסע לשם. ברגע שנכנס ניגש אליו אותו משוגע ואמר לו: מי אתה? ענה לו: ראש הממשלה, ענה לו המשוגע לא! אני ראש הממשלה, התווכחו בניהם עד שכמעט הרימו ידיים אחד על השני והיו מוכרחים להוציא אחד מן הבניין, עד היום לא יודעים איזה מראש הממשלה הוציאו…
חג השבועות הוא יום אחד בלבד, משום שחג השבועות הוא יום מרוכז בקדושת קבלת התורה. פרשת במדבר חלה תמיד לפני חג השבועות, וכתוב: "ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת…". ניתן להבחין בארבעה קשרים בין פרשת במדבר לחג השבועות, שהוא חג מתן תורה.
"ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל…". מסבירים המפרשים: שני השעירים מובאים ביום הכפורים לבית המקדש, שניהם שווים במראה, בקומה,
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויבא משה ואהרון אל אהל מועד…". בושתו של אהרון ודבריו מנוגדים הם לטבע בני אדם, נוהג שבעולם כל צרה שלא תבוא על האדם במקום שייחס אותם לחטאים שלו הוא תולה את זה באחרים. הדברים כך בצרות הפרטיות על אחת כמה בצרות הכלל, והדבר הכי נח לאדם זה לתלות אותו באחרים, וכאן מתווסף הרתיעה הטבעית של האדם כדי לא להאשים את עצמו.