ראשי / טורים / חכם סידי

חכם סידי

קניבליזם נוסח פלסטין

לאחרונה אני מרבה להגיע להרצאות באזור ביה"ח איכילוב בתל אביב (כן, אני מרצה. אתם מוזמנים). אני רואה לא פעם משפחות פלסטינאיות שמגיעות לטיפול בבית החולים, אם מעזה ואם מיהודה ושומרון. זה גורם לי לגאווה מסוימת. אנחנו עם שנותן עזרה למי שנחשבים אויביו. עם שעושה זאת בעיניי הוא עם מוסרי. אני גאה להיות ישראלי ויהודי. לא פעם גם אני מושיט יד לאותם אנשים בעזרה. להראות להם מי אנחנו באמת וגם לעזור עבור הנפש שלי.

זה אנחנו. עכשיו אני מתנצל מראש, מי שאין לו קיבה חזקה שיעבור למדור אחר. מעכשיו כל האמת בפרצוף.

והם, לצערי חלק גדול מהם, לא קטן, הם "חיות אדם". תכעסו, תגידו מה שאתם רוצים על הביטוי, אבל הסרטון של החייל והחיילת שבטעות נקלעו לג'נין וכמעט נעשה בהם לינץ' (כמעט, דיממו והיה על סף שחיטה) על ידי "טורפי אדם" עם דם בידיים, שהגיעו להרוג, להרוג, להרוג, לא לרפא כמונו, להרוג, מלמד שלא יעזור. אין עם מי לדבר ויותר גרוע מזה המילה שלום לא קיימת בלקסיקון שלהם. רק המילה מוות.

האם אתם באמת רואים בישראל עשרות ומאות של אנשים שרצים להרוג פלסטינאי שנקלע לפקק בתל אביב (ובלי עין הרע יש הרבה כאלה. הכוונה פקקים…)? באמת, איך זה היה מתקבל אצלנו. מיד היינו נדהמים איך זה קרה? אני אלך עוד צעד, היו בוודאי גם כאלה שהיו מגוננים על הפלסטינאים שהותקפו. למה? כי זה אנחנו.

אבל הם, הם רק התחרו ביניהם מי יהרוג את החייל והחיילת. הילדים שלי ושלכם. שני צעירים שבטעות נקלעו לג'נין. מה זה? מה זה? נכון לא בוחרים את האויב שלנו, אבל שלא יהיה פה מישהו שינסה לצייר את הפלסטינאים כעם מסכן וסובל. הקאתי את נשמתי כשראיתי את הסרטון. הקאתי את נשמתי מחלאות האדם (רציתי להגיד תת אדם, אבל זו מחמאה עבורם), האלה שרצו רק לראות שני ילדים מתים. הרי לא שכחנו את הלינץ' ברמאללה של שני חיילי מילואים בשנת 2000. תגידו לי אתם, מה זה אם לא פחי זבל אנושיים?

מה שיותר מוציא אותי מדעתי זה אנשים טוענים שצריך לשבת לדבר איתם ועם שכמותם. זה לא ברור לי. מה עוד צריך להבין שאין עם מי לדבר. שאין הבדל בין עזה ליהודה ושומרון. יש שנאה מהולה ברצון לחסל אותנו, מצידם בידיים, תרתי משמע. ראינו את זה.

ומי אומר את זה, מי תומך עדיין במו"מ עם חיות האדם האלה? במסווה של עלאק שלום? אותם אנשים שהביאו עלינו את "אסון אוסלו". אותם הסכמים ב-1993 שהביאו את מרצחינו  לכאן הביתה למדינה, בזמן שכל העולם כבר לא רוצה לראות אותם אחרי שערפאת (מלך החיות) וחבר מרצחיו חיבקו במלחמת המפרץ הראשונה את סדאם חוסיין. מי הציל אותם? אנחנו, כן אנחנו. הבאנו אותם לפה, במסגרת הסכמי אוסלו (להלן אסון אוסלו), נתנו להם חיבוק ויחד עם אירופה הבאנו את מי שרוצה לחסל אותנו לתוכנו. לא להאמין. אז במקום שיסתמו עכשיו  את הפה שלהם, אותם תומכי אוסלו ממשיכים לברבר, בלי להתייחס לעובדות –  אסון אוסלו הוא הסיבה לכל מה שקורה פה.

הגיע הזמן שמישהו לא יהיה פוליטיקלי קורקט. לא אני פה בטור הזה. ראש הממשלה. שיגיד, חאלס נמאס לנו מכם. לכו קיבינימט וכמה שיותר מהר.

הרי אין עם מי לדבר. מה, נדבר עם החמאס, שקיבל שטח עצמאי בעזה, תכלס מדינה, ומזנב בנו על ימין ושמאל כל פעם ואנחנו עוד צריכים להסביר למה אנחנו מגיבים? עם מי? תגידו לי עם מי? עם אבו מאזן מכחיש השואה שעשה על זה דוקטורט וסירב לכל הצעה, כולל 100 אחוזים מהשטח וחלק מזכות השיבה? עם מי נו תגידו מתכנני אסון אוסלו תגידו עם מי? עם  עם שמנסה בידיים שלו להרוג ולקרוע בבשרם של שני חיילים/ילדים בני 20 שנקלעו בטעות לרחוב בג'נין? עם מי?

הרי ברור לכם שאם נעשה שלום עם יהודה ושומרון, הטילים יגיעו גם לתל אביב, למרכז שוסטר בתל אביב, לרמת אביב החדשה. כי מיהודה ושומרון זה קל יותר להגיע לשם מאשר מעזה…

המדריך להורה המבולבל

פעם כשהייתי צעיר ויפה (היום אני רק יפה), אמרו לי: "ילדים קטנים, צרות קטנות". הייתי נוהג לצחוק מזה. אמרתי מה הם מקשקשים… יותר קשה להחליף חיתול ולדאוג שלא תכאב להם הבטן. ילד גדול כבר מדבר, כבר אומר, הוא עצמאי, לא תלוי בי ויודע מה הוא רוצה. "מה אתם מבינים", הייתי מוסיף. האמת, הם צדקו. הבעיות עם ילדים שגדלים, בגיל העשרה, הן פי כמה וכמה קשות וגם התוצאות של הטעויות שלהם הן קשות יותר. אחרי 25 שנה כמחנך שרואה אינספור ילדים והורים, ועוד 21 שנה כהורה בעצמי, קחו כמה עצות שלא נתנו לי, לשאלות שלכם. אל תתביישו, אין גיל ללמידה או פג תוקף לעצות וזו גם רשימה חלקית.

נהיה חברים או הורים?

הדבר הראשון והחשוב ביותר שאתם חייבים, אבל חייבים לזכור, זה שאתם ההורים שלהם, לא הם שלכם. חברים יש להם כבר. לא אמרתי לריב איתם על כל פיפס, לא אמרתי לאבד את הקשר איתם. ממש לא, כן לקרב אליכם, אלה הילדים שלכם בסופו של דבר, אבל דברים שאתם חושבים שהם בגדר הגזמה, תעמידו קו אדום. אל תציבו קו אדום על משהו פעוט, אבל משהו שבעינכם הוא באמת מוגזם, אתם שם לעצור את זה. תתפלאו, למרות שיגידו לכם שאתם מגזימים, הם בעצמם רוצים שתציבו להם קו אדום.

 האם לחטט בדברים שלהם?

כן ולא. לא לחטט בכל דבר, אבל בהחלט להגיד להם כי אתם רוצים לראות את מה שכתוב בנייד ועם מי הם מתכתבים וגם להיכנס למחשב שלהם. זה לא רק כי אתם משלמים עבור הכל, אלא אם תבהירו להם מגיל צעיר שזה נעשה עבורם, כי הראשונים לעזור יהיו אתם. חלק מהם יקבלו זאת, אלה שלא יקבלו פשוט תבהירו להם כי יש כללים. לא נחטט לכם בכל דבר, אבל אנחנו רוצים לדעת עם מי אתם מדברים. כמה פעמים הורים לא ידעו שהילדים שיושבים בחדר ליד, נכנסים לאינטרנט ומדברים עם אנשים שלפעמים אינם יודעים בכלל מי הם, ולמעשה הילד נמצא אולי לידכם אבל בעולם אחר לגמרי.

 לחייב אותו לדבר אליי בכבוד או לוותר?

ברור. בשום פנים ואופן לא לוותר. לא לפתוח בקרב חפירות כאילו העולם חרב על כל מילה, אבל בצורה שקטה ואסרטיבית להגיד להם כי אליכם הם לא ידברו כך. אם זה יחזור, להפעיל סנקציה. בואו תראו איך הם מדברים למורה שהוא לא קרוב משפחתם, המורה שלא מוותר על כבודו יקבל הכי הרבה כבוד. אז אליכם? חשוב מאוד שגם אתם תחזירו כבוד. לא לדבר אל הילד גם בכעס במילים קשות. להעמיד אותו במקום אפשר גם בלי להעליב או לקלל. אבל אני יושב לפעמים באסיפות הורים ורואה איך ילדים מדברים להוריהם ואני מתבייש בזה. אני אגב לא מאפשר לילד כזה להמשיך לדבר ככה להורה ועוצר את זה מיד.

 לבדוק מי חבריהם?

בוודאי ובוודאי. מה זאת אומרת, לא מעניין אתכם לדעת עם מי הם יוצאים ומבלים? יתרה מכך, להתעקש שחבר, חברים, חברות, יעלו אפילו הביתה ותדברו איתם. חשוב מאוד מי האנשים שאיתם הם מבלים. החברים בגיל מסוים הופכים להיות לצערי יותר משמעותיים מאיתנו. אין מה להתבייש, גם אנחנו בעצמנו היינו כך. אבל בשום פנים ואופן אין להסכים שהמשמעות הזו של החברים שלהם אצלם, תביא אותם למקומות שאח"כ תצטרכו להוציא אותם משם.

 לבדוק לאן יצאו?

מה זאת אומרת לבדוק? ברור שכן. לבדוק לאן, עם מי, איפה זה ומתי יחזור. ברור וברור. הרי אתם לא חיים על אי בודד. גם הם לא. אתם צריכים לדעת איפה הילדים שלכם מסתובבים. יש כאלה שאפילו מוצאים דרכים טכנולוגיות בנייד של הילדים לדעת בכל רגע איפה הם. לא, אתם לא חברת בילוש. אבל כן, אתם כן ההורים שלהם. לא פעם ראיתם ילדים שמגיעים ברחוב למצבים נוראיים וההורים שלהם ישנים בבית שנת ישרים. ממש לא. אתם יכולים גם להתקשר או לסמס במהלך הבילוי ולשאול: "איפה אתם?". "הכל בסדר?" זה יעשה טוב גם לילד, תאמינו לי, שידע שמישהו דואג לו.

 להזכיר להם מי כאן בשבילם כל הזמן?

כן, כן וכן. זה מביא אותי לנקודה האחרונה והכי חשובה. הרי אתם תהיו שם עבורם. ברגע האמת, ברגע הצרה רק אתם תהיו שם לעזור להם. גם את זה חשוב להגיד להם. הרי בזמן צרה אמיתית רוב החברים שלהם, אם לא כולם, ייעלמו. חברים זה גם דבר זמני. תספרו להם על חברים שהיו לכם ובמהלך חייכם את רובם אתם כבר לא ראיתם שנים. מי נשאר עבורכם תמיד? ההורים. למי פניתם בעזרה מיידית וידעתם שתמיד יהיו שם עבורכם ולא משנה באיזה גיל? ההורים. חשוב שתדעו, איך שאתם מתייחסים להורים שלכם לפני הילדים שלכם, הם יתייחסו אליכם. גם זה טיפ חשוב מאוד. אני תמיד נוהג לשאול את הבנות שלי איפה הן, ולהוסיף שאם יש בעיה אני פה. הן יודעות את זה והן גם משתמשות בעזרה זו, אם הן צריכות.

אסיים במשפט שאני מאוד מאמין בו: "מעץ תפוחים לא נופלים אגסים…". חשוב שתדעו שכל מה שהילדים שלכם יהיו, זה מה שאתם הראתם להם, לטוב ולרע. תנסו למלא את התוכן הזה כבר מגיל צעיר, כשהם עדיין מסתכלים אליכם ועליכם בתוכן שימלא אותם לטובה. לא, אתם לא סופרמנים וסופרוומניות, מותר לכם לטעות, אבל הסך הכל חייב להיות חיובי. אח"כ שלא תגידו שלא אמרתי לכם, "שילדים קטנים זה צרות קטנות….".

לא תשנו את ההיסטוריה!

הפרלמנט הפולני אישר חוק, לפיו אמירות שיש בהן הטלת אחריות על פולין לפשעים נגד האנושות שביצעה גרמניה הנאצית יהיו בגדר פשע, והעונש עליו יהיה עד שלוש שנות מאסר. אישור החוק נעשה ערב יום השואה הבינלאומי. מה לעשות, מיליוני יהודים מצאו את מותם במחנות השמדה הנאציים בפולין, כאשר עשרות אלפים של פולנים שיתפו פעולה מתוך אנטישמיות ורצון לטובות הנאה * גם אחרי השואה הרגו פולנים יהודים (הפוגרום בקיילצ'ה) * לא תוכלו לשנות את ההיסטוריה, דם הנספים גם על ידכם

שימו לב בבקשה פולנים לא יקרים, שימו לב להוראות שלפניכם, כי הן חשובות מאוד. מוכנים? בבקשה… תחילה קחו את החוק שלכם וקפלו אותו היטב היטב. אח"כ ניתן להרטיב אותו מעט ואז תעשו איתו שימוש לשעת הצורך או נכון יותר שעת הצרכים… כן, אתם חברי הפרלמנט הפולני. לא יעזור כלום, אתם יכולים להגיד מה שבא לכם, אבל לשנות את המציאות לא ניתן.

למה המילים הקשות? כי בדרך כלל אני אומר דברים אמיתיים והם לא תמיד קלים, ובעיקר בגלל החוק החדש שממשלת פולין אישרה ועוד בסמוך ליום השואה הבינלאומי. גם רוע וגם טיפשיות במדינה אחת.

במה מדובר? הפרלמנט הפולני אישר חוק לפיו אמירות שיש בהן הטלת אחריות על פולין לפשעים נגד האנושות שביצעה גרמניה הנאצית יהיו בגדר פשע, והעונש עליו יהיה עד שלוש שנות מאסר. זהו, מעכשיו אתם נקיים? הייתם מתים.

מבחינת מספרים זה מאוד קשה לכם לנקות את ידכם. מה לעשות. מחנות ההשמדה שהוקמו בפולין אחראיות לרצח מיליוני יהודים לא רק מפולין. מעבר לזה, יהדות פולין עצמה מנתה לפני כניסת הנאצים 3.5 מיליון ורק כ-100 אלף שרדו. אז תגידו אלה הנאצים. לא ולא (אני מורה להיסטוריה למי ששכח), רבים מהפולנים, אני אומר עשרות אלפים ואולי יותר, שיתפו פעולה עם הנאצים בכדי להשיג טובות הנאה או את רכושם של היהודים, או כסף. או סתם היו אנטישמיים מלידה.

אבל מעבר לזה, האנטישמיות בפולין הייתה לפני הנאצים והכי גרוע גם אחרי. למרות שלא היו הרבה יהודים בפולין אחרי המלחמה, אלה שנותרו ספגו אנטישמיות מפולנים רבים, חלקה פיזית. האנטישמיות בפולין היא שורשית ואף חוק, לא ישנה זאת. הנייר עליו כתוב החוק לא ראוי. המקסימום שניתן לעשות זה לנגב איתו. איך? יש לכם רבותיי חבר הפרלמנט הפולני הוראות למעלה…

למי ששכח שם נזכיר את הפוגרום ביהודיי קיילצ'ה בפולין, שהיה לאחר המלחמה ב-1946, שבה, שימו לב, העלילו על היהודים שהם שוחטים ילדים נוצרים ומשתמשים בדמם לאפיית מצות. לא להאמין. פשוט לא להאמין. הפולנים רצחו בפוגרום 42 מתוך 163 היהודים בעיירה, כולם ניצולי שואה ועוד 80 נפצעו והיה נוסף בקראקוב לפני כן. אולי חברי הפרלמנט הפולני על הדרך גם תחוקקו חוק שמבטל את האירוע הזה? מה דעתכם? רוע וטיפשות זה השילוב הכי מסוכן שיש.

הרוע וטיפשות (אתם מוזמנים להוסיף עוד מילים שבאות לכן בראש), הם גדולים במיוחד לנוכח העובדה שהפולנים סבלו מהנאצים. הנאצים כשנכנסו לפולין ב-1939, (טענו שזו זכותם כי זה מרחב המחייה שלהם), טיפלו לא רק ביהודים אלא גם בפולנים. אם על ידי מאסר ועבודת פרך, אם על ידי סילוקם מבתיהם ויישוב גרמנים, אם על ידי הריגתם. העמים הסלבים על פי "הסדר החדש" של היטלר אמורים היו להיות במעמד עבדים. מבחינת הנאצים הם היו גזע נחות שמיועד רק לשרת. "כבוש שלוט נצל", אמרו הנאצים על המדינות הסלביות ובתוכן פולין. כנראה שהם נותרו עדיין גזע נחות. עובדה.

לפולנים דם על הידיים של יהודים. ממשלת פולין מנסה לצייר תמונה שתשמר אחרת בהיסטוריה של פולנים, כאילו היו חסידי אומות עולם. מי שחרפו נפשם להצלת יהודים. 6706 אנשים בלבד מתוך עשרות מילוני אנשים נקבעו כחסידי אומות עולם על ידי מוסד "יד ושם". זה כלום ושום דבר. כלומניקים.

עולה השאלה מה יהיה על משלחות. אם מדריך יגיד לתלמידים מישראל את המשפט "מחנות ההשמדה הפולנים". מה יהיה? האם הוא ייאסר עד 3 שנים? האם ממשלת פולין תצמיד לכל משלחת מישראל בלש? מרגל? האם יקליט אותם? לא ברור כיצד יאכפו את החוק. האם עכשיו גם אליי תגיע ידם הארוכה של הפולנים כי כתבתי את הדברים האלה. האמת, מעניין לי את המקום שאפשר לנגב עם החוק שלהם.

אני מציע הצעה אחרת, לשקול את המשך המשלחות. זה חשוב מאוד שיגיעו מישראל למחנות ההשמדה הפולניים שהנאצים בנו (שימו לה לניסוח זה מינימום שנתיים בפועל בפולין…). אל תטעו. אבל כצעד מחאתי הייתי רוצה לעצור קצת את המשלחות, שממשלת ישראל תמנע זאת רק לשנה. לא יותר. הפולנים, צאצאי אלה ששיתפו פעולה עם הנאצים ואו העלימו עין ואו לקחו ליהודים את הרכוש רגע אחרי שעזבו (אנשים רעים וטיפשים. כמו הפרלמנט. זה בגנים כנראה), מתפרנסים מהמשלחות האלה. לצערי. ניתן להם שנה להתייבש ואו לשנות את החוק. תאמינו לי כלום לא השתנה. אז הם רצו להרוויח משהו מהנאצים, והיום להבדיל אלפי הבדלות הם רוצים להרוויח משהו מהמשלחות שלנו, שבאות לראות את ההיסטוריה הרצחנית שחלק מהפולנים, חלק לא קטן, יש לו יד בכך. אני באופן אישי מוותר על הזכות הלא נעימה להגיע לשם.

 

בית המשפט לענייני ריכולים

תגידו לי בחייכם, מה נהיה עלינו? מה? ממתי הרכילות הפכה להיות חלק מחיינו. אין מקום שאתה לא יושב בחברה ומה שמדברים זה על ההוא שעשה ככה ועל ההיא ואיך היא ולמה עשתה וההוא והיא… חאלס!!! (כאן נשמעת צעקה).

זה ידוע שאנחנו אוהבים לשמוע משהו לא טוב על מצליחנים, ולרכל על אנשים שאנחנו מחשיבים ששיחקו אותה יותר מאתנו. זה פסיכולוגי, מה לעשות. אף אחד לא ירכל על מי שנראה בעיניהם חלש. עליו לצערי יגחכו. אני מעדיף להיות בצד שמרכלים עליו ולא הבוכים עליו, כי זה מראה באיזה מקום אני נמצא, אבל עדיין, כמה אפשר?

לא, תירגעו אני לא מדבר על עצמי. או נכון יותר לא רק על עצמי. בגילי המופלג (מסתבר ש-50 זה גיל מופלג, או רוצים שנפליג מפה ונעלם…), הבנתי אחרי כל הטעויות שעשיתי בחיים (ועשיתי בלי עין הרע), שאני לא יכול להיות בעמדת השופט של האחר. תובנה שהגיעה עם הגיל. כשאני מדבר על מישהו, אני קודם כל נותן מבט ארוך במראה הפנימית שלי ושואל אם אני באמת טוב ממנו? אם אני בעצם לא מבקר על משהו שאני בעצמי עשיתי? אז בגיל שלי, נו זה המופלג, אני יודע שזה כבר לא נכון. מה אני עושה? פשוט שותק. כן, לפעמים עדיף לשתוק.
אל תתלהבו ממי שמרכל אתכם על אחר. הוא ירכל עליכם עם אותו אדם… אתם לא כאלה מיוחדים. פשוט הוא/היא (זה חוצה מגדרים) ראו אוזן פנויה והתנפלו ללחוש לה. ההפך, זה המקום בדיוק להגיד לו שלום ולא להתראות. תדבר עם עצמך, אני לא בעניין. אבל אנחנו כן. כי אנחנו רוצים עוד ועוד מהרכילות העסיסית, וכמובן נעביר אותה הלאה ונעביר אותה הלאה ונשנה פה פרט ושם פרט ואח"כ לך תוכיח שאין לך אחות…

אני נזהר מרכלנים, נשבע לכם בכל הקדושים. לא מי שמספר משהו אחת לכמה זמן (אחרת הייתי לבד. האמת אני מעדיף את הלבד, אבל זה סיפור אחר), אלא את אלה שהפכו להיות מקצוענים בתחום, שזה מרכז עולמם. אלה שכבר הפכו להיות שופטים לענייני רכילות ושוקלים להעלות עצמם למעמד של "שופט" בבית המשפט "העליון לענייני רכיל". מאלה אני בורח. נמלט.

איפה הם לא נמצאים… בעבודה, במשפחה, באתרים החברתיים, נראה לי אפילו מסתתרים לי מתחת למיטה… איפה לא? הם יספרו כמה ההוא והיא הם כאלה נוראיים, ולך תסביר להם שמה שהם עושים זה הכי נורא. זכותו של כל אדם לעשות את הטעויות שלו, בין כה וכה הוא ישלם עליהם, אז הדבר האחרון שהוא צריך זה את קשקשני האוזן (איזה מילה יפה להולכי רכיל), שיוסיפו לו עוד קצת אי נעימות. לפעמים הרבה אי נעימות.

ובנינו. מי שמכם לשופטים? מתי המינוי הפך להיות רשמי? מי אנחנו שנשפוט אחרים? מי? גם כך היום החיים כל כך מסובכים עבור כולנו, כל יום מתמודדים עם דברים אחרים. בנקים שרוצים לאכול מבשרנו, חובות, לחצים, בני זוג, מה לא. אז לפחות תנו לנו את השקט להתמודד עם הצרות האלו. תניחו לנו.

הבעיה היא שלפעמים דווקא אנשים קרובים אלינו מושפעים מאותם דברי הבל. מוסיפים את המשפט המטומטם "אין עשן בלי אש", באופן אוטומטי, כאילו הם לוחמי אש במחלקת "להדלקת מריבות", שהם הקימו ומאלצים אותנו להסביר את מה שלא עשינו. למה? כי הם…"שמעו את הרכילות", כי אמרו להם בעבודה, חברה סיפרה וכן האלה. יקיריי (ואתם יקיריי אם נשארתם לקרוא עד כאן), תאמינו לקרובים אליכם, לא למי שאתם בקושי מכירים, או לא מכירים מספיק, או מכירים והוא לא חשוב מספיק כנראה, ו"הרעיל", (מצטער על המילה אבל זו הרעלה), את מוחכם. משום מה, תמיד זה פועל ההפך, נאמין לזר ולא לקרובים אלינו. אח"כ תגיע מריבה שאתם תישארו איתה וזה שריכל כבר עבר לקורבן הבא. עצוב. מאוד עצוב אני תמיד אומר, לי יש אחריות על מה שיוצא לי מהפה, לא מה שנכנס לכם לאוזן. כשתצטרכו עזרה הרי תפנו לקרוב אליכם, לא לזה שכבר חוגג על אוזן אחרת. תחשבו על זה.

נכון, זה יימשך. לפני הטור הזה ואחרי הטור הזה. לא מצפה שמיד בתום קריאת הטור ייפסקו הרכילות. אבל היי, יש לי אחלה רעיון. אם לא נקשיב למי שמרכל, הרי לא יהיה לו עם מי… פשוט לקום ולהגיד תודה, אבל לא תודה. יודעים מה, פשוט לקום וללכת. להשאיר את "מקצועני המלל" (עוד דרך יפה להגיד רכלנים) עם עצמם. תתפלאו, עם עצמם הם לא אוהבים לדבר. זה בזבוז רכילות עבורם.

וקחו טיפ על הדרך לסיום. אז אל תתרגשו יקיריי, תהיו בצד שמרכלים עליו. במקרה הכי גרוע תזכרו רק שמי שמרכל מאחורי הגב שלכם נמצא בדיוק במקום המתאים… ולא אוסיף יותר מזה.

שחררו כבר את משפחת נתניהו

נכון, הפרשה האחרונה שבה יאיר נתניהו מדבר עם בנו של קובי מימון, טייקון הגז, שהיה בעל אינטרס במתווה הגז, כאילו שאבא שלו ביבי, סידר לו 20 מיליארד דולר, היא טיפשות טהורה. אבל די כבר. זה לא משיג כלום. מי שרוצה להצביע לבנימין נתניהו יצביע בכל מקרה. ההפך, הם רואים בזה רדיפת תקשורתית וימשיכו, ואגב יש בזה מן האמת. אז מי שרוצה להדיחו לא משיג כלום, בוודאי לא באמצעות פגיעה בילדיו או משפחתו.

אבל לי מפריע יותר העניין המוסרי. יש פה משפחה, שכל דבר שהיא עושה הופך להיות כאילו חורבן הבית. בואו נגזים. לא, אלה שכותבים עליהם בחייהם לא עשו דבר אחד רע… ספרו את זה למישהו אחר, לא לי. כאילו הכותבים הם כליל השלמות. אבל עזבו את זה, האם אתם חושבים שמשפחות של ראשי ממשלה בעבר היו נופת צופים תמיד? ממש לא. לא היו להם עניינים משפחתיים? בוודאי שכן. לא ניכנס לדוגמאות, אבל בהחלט היה גבול לעיתונות ולחיטוט וטוב שהיה.

זה נראה כאילו יש תחרות סמויה מי יפגע יותר במשפחת נתניהו. עוד פעם, לא שלפעמים הם לא ראויים לזה, אבל בכל זאת די כבר. יאיר אמר, שרה עשתה, הכלבה נבחה… די כבר, די. לא רוצה לשמוע יותר. אל תתבלבלו, אני בהחלט לא מדבר על דברים ברמה הפלילית. אם יש, תביאו, אבל להיכנס לתוך עורם על בסיס קבוע, זה כבר לא נעים. אפילו למי שמסתכל מהצד.

אומרים שיאיר נתניהו הלך לחשפניות. אני נגד, נקודה. אבל הוא הלך. אז מה? אבא שלו צריך להיות מודח מכיסא ראש הממשלה? הרי ברור לכל מי שמפרסם שזה לא יקרה. אז למה לעשות את זה בכל זאת? כי אתם חושבים שזה מעניין? אולי. אבל בעיקר להדיח ולפגוע בראש הממשלה.

ותבינו. בעיניי זו רדיפה פוליטית. אין פה מעבר לזה. כל מי שמפרסם משהו על משפחתו של נתניהו מחפש את ראשו של נתניהו. האיש אולי מרגיז חלק מהכותבים, ואולי יש פה אינטרס כלכלי של איזה עיתון, שלא נגיד את שמו, אבל כולם יודעים מי הוא. אבל מעבר לזה בינתיים לא דבק בנתניהו רבב. לא מגיע לאדם גם אם הוא ראש ממשלה להיות חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו? ברור שכן. אין כלום כי לא היה כלום. בינתיים רבותיי וגבירותיי זה נכון. מה לעשות. כל אחד ראוי לזה.

שוב, לא בא לי להגן על יאיר נתניהו. הוא ילד גדול, אז שאבא שלו יגן עליו. אבל אני, תתפלאו, חושב גם על עצמי. הקלות הזו שאנשים "נשחטים" פה על כל דבר, על כל מילה, מפחידה אותי. אני רוצה תקשורת נשכנית, אני רוצה בעצמי להיות כזה, אבל אני לא רוצה תקשורת טורפת. לא רוצה שהתקשורת תטרוף מישהו רק כי הוא הבן של… בנינו, אם זה היה ילד של מישהו אחר, היו אומרים שהוא היה שתוי, קשקש שטויות עם הבן של מימון וסלאמת. פה כולם עטו על הטרף, לאכול, לקרוע בבשרו של יאיר נתניהו, כי ככה האבא ייפגע. זה מה שאני חושב.

הפתרון הוא כמו שאני אומר תמיד, צריך להיות בנעלי מישהו בכדי להבין. אל תבלבלו לי שהם דמויות ציבוריות. גם עיתונאים הם כאלה. בואו נתחיל לפרסם על עיתונאים כל מילה, הברה, פעולה שהם עושים. הרי ברור לנו שגם הם בני אדם וגם בארון שלהם יש שלדים. אבל פה זה תמיד פגיעה בחופש הביטוי וכאלה. תנסו להוציא תגובה מעיתונאי על מקרה שהוא מעורב בו. ב-90 אחוזים, אם לא 100, תקבלו תשובה של "אין תגובה".

אני לא רוצה עיתונות מגוייסת למען השלטון, אבל אני רוצה עיתונות הוגנת. משהו לא טוב, תגידו לי, ספרו לנו. אבל בואו נשאיר קצת את בני המשפחה מחוץ לתמונה. תביאו הוכחה שנתניהו מושחת, העם ידאג שהוא ילך הביתה. אבל להביא לי שיחה מוקלטת של יאיר נתניהו ב"ענני אלכוהול" (לפי דבריו), מה זה, כבר תקבלו פוליצר.

שני דברים לסיום. אחד ליאיר נתניהו. יא קוקוריקו, אתה בן של ראש הממשלה… אתה לא הבן של אברהם סידי ז"ל, שמעניין בקושי שתי אקסיות ועוד שלושה ילדים וחבר וחצי. אתה חייב להבין שכל מה שאתה מוציא מהפה שלך או עושה, הופך לכותרת. אתה כבר ילד גדול, אצלנו היו אומרים בבית "חמור גדול", אז תתנהג בהתאם. קח עצה, לפעמים עדיף לשתוק.

הדבר השני הוא לאנשי העיתונות. לא תצליחו להפיל את נתניהו עם הדפים והמילים שאתם כותבים עליהם. הדרך היחידה להפיל אותו היא בנייר אחר, בפתק הצבעה בקלפי. מתי תבינו את זה?

ממשלת ישראל עלולה ליפול בגלל מכולת…

"אני זוכר אותה, אני זוכר אותה מהמכולת, אני זוכר אותה, אני זוכר אותה קונה שם סולת…". שיר על איש, אישה ומכולת. שיר פשוט ויפה של להקת כוורת. לכו תדעו שבימינו זה יקבל משמעות אחרת. משמעות הרת גורל, מכולת שיכולה להפיל את הממשלה… לא איראן, לא בעיות הכלכלה, לא בעיות הדיור, מכולת. לקרוא ולא להאמין.

רגע, אל תתבלבלו, אני לא מזלזל בדת. אני אדם מסורתי, אפילו מקפיד בכשרות. נשבע בכל קדוש שתבחרו. ככה אני מהבית (מתזמן שעות בין בשר לחלב. משה תזמן 6 שעות בין העוף למילקי…). אבל בחייאת, תשאירו לי את המכולת פתוחה בשבת. ככה אני רגיל. מה יהיה מחר? תסגרו לי את הטלוויזיה? את הכדורגל? באמת, די. דת זה עניין של בחירה, מתי יבינו את זה? אני לא הולך עם הראש בקיר ובטח לא דווקא. כמו לדוגמא, מכולת בבית שמש שלא תפתח בשבת. הרוב דתי וזה חשוב להם. אבל נניח ביפו, מה הקשר? למה לסגור ביפו או תל אביב או כל מקום אחר בלי רוב דתי, את המכולת? איך אומרים, איש איש באמונתו יחיה. או במקרה הזה במכולתו. הציבור הדתי ומי שאינם דתיים (לא אוהב את המילה חילוני, כי חול הוא ההפך מקודש, ואפשר לעסוק בקודש גם אם אתה לא דתי. השאלה היא מה זה קודש. בעיניי קודש זה ואהבת לרעך כמוך. כל רעיי). יחד. יש דבר כזה יחד. בלי להיות ציני.

אבל זה עוד איכשהו פחות הכעיס אותי. מה שהעלה לי את הדם במהירות של נהג "נסאקר" באירופה (סטייל אלון דאי מאשדוד, אלוף אירופה במרוצים…), זו העובדה שבגלל זה רצו לפרק ממשלה. אם חוק המרכולים (יאללה מרכולים, תגידו מכולת) יעבור או לא. אני לא נכנס לעניין אם עבר או לא, זה פחות מעניין אותי, מעניין אותי העיקרון. רצו להפיל ממשלה וללכת לבחירות? על זה? תגידו מה אתם, נבחרי העם או נבחרי מגזר?

זוג צעיר ושאינו צעיר לא יכול לקנות דירה. השכרת דירה עולה בגובה משכורת מינימום. יוקר המחייה בישראל מהגבוהים במדינות האו.אי. סי. די (נשבע לכם אין קשר למ.ש.ה סי.די), איראן על הגדרות בסוריה, לבנון, עזה, המצב בכבישים הוא קטסטרופאלי (הכוונה לתאונות, דווקא שר התחבורה עושה עבודה) וזה בסדר. זה לא מפריע לאיש. מה כן מפריע? המכולת. אם היא תהיה פתוחה בשבת או לא.

שבת הוא יום מנוחה, אין לי ספק. אבל המדינה היא מדינה אזרחית. החוקים צריכים להיות חוקים אזרחיים. אני רוצה לשבת בבית (ראשי התיבות של שב"ת – שב בבית תנוח). אשב, ארצה לצאת, אצא. ההפך, דווקא בשבוע המטורף הזה שאנו רק עבודה, עבודה, עבודה, מתאים לי ולשכמותי לצאת בשבת. מתאים לי להיכנס למרכול לקנות לי משהו טעים. למה? ככה. כי לא הספקתי בשישי. בעצם למה אני מסביר. סתם כי בא לי.

ולמה לעצור במכולות. מחר שלא ייפתחו בתי הקולנוע בשבת, מרכזי הקניות שבחלקם פתוחים ובואו נמשיך, עוד חס וחלילה תיקחו לי את הכדורגל. בואו בשבת נשב בבית, נגיף את התריסים ונוציא את האף רק כשנראה 3 כוכבים ויש הבדלה. הגזמתי? נכון הגזמתי, אבל גם מי שרוצה לעצור הכל הגזים.

מצד שני, אני מוכן לעמוד על הכביש בבני ברק, או במקומות עם רוב דתי או חרדי ולצעוק "שאבס". נשבע לכם. כמו שזכותי לעשות כרצוני בשבת, כך זכותם לא לעשות כלום בשבת, בוודאי במקומות בהם הם גרים. הייתי מרחיק לכת ומונע נסיעת רכבים בשכונות חרדיות, למרות שזה כבר קורה. בהחלט לכבד את המרחב הציבורי של האוכלוסייה הדתית או החרדית. אבל לא בכח.

ובכלל אני טוען בגילי המופלג, שדבר אחד שמשיגים בנועם, בהבנה, בלי איומים, שווה אלף דברים שהושגו במריבה ובכח. ישבו נציגי הציבור, נניח במקום הזה שנקרא "כנסת ישראל" וינסו למצוא משהו שמקובל על כולם. תנסו. בלי איומים. יש גיל שאיומים כבר לא עובדים עלינו, רק שתדעו. וחוץ מזה, ישראל מוקפת איומים מכל עבר, אז עוד איום מבפנים על פירוק ממשלה לא ישנה לנו. אם נהיה קצת רציניים. שבו (תאכלו בורקס, לא על קיבה ריקה), תקבלו איזה סעיף שישמור על סטאטוס קוו ועם ישראל חי. גם בשבת.

איך נגמר השיר של כוורת שאיתו התחלתי: "מה היית עושה אם נולדת שנה לפני שהמציאו את המכולת". או "סגרו" את המכולת אם נדייק במקרה הזה. שבת שלום. זה משפט טוב לסיום. לכולם….

חזירים בטבע

חזירים בטבע. לא בטבע באחו, בטבע המפעל. החברה הכוונה. לפני שמפטרים את העובדים, צריך לפטר את הראש. הראש שלא עבד ולא הכין את טבע ליום שאחרי. אותם מנהלים שלקחו מיליונים של בונוסים בזמן שהם רואים את המפעל קורס. עכשיו הם רוצים להבריא את מפעל התרופות על ידי פיטורים. נו באמת. הם צריכים להיות בראש רשימת המופטרים. הם המחלה, שילכו הביתה. אם זה לא יבריא את טבע, לפחות זה לא יגרום ליותר נזק. ועל הדרך שיחזירו את המילונים שלקחו, שלא בצדק. חזירים.

אולי זה נשמע לכם מעט בוטה, אבל זה לא. ראיתי את עובדי טבע באשדוד חוששים לפרנסתם וחוששים להיכנס למעגל העוני. ראיתי שהם חוששים בעיקר לא רק מן הלא נודע, אלא גם לדבר שאולי חס וחלילה המפעל עוד יבריא ויזכרו להם את זה. כמו אדם שנמצא על פני תהום ונאחז בכל עשב אפשרי. גם אם הוא יודע שהדרך לתהום הנוראית שמתחתיו בלתי נמנעת.

אז אני אהיה להם לפה. מנהלי טבע, שרוצים לפטר כמה אלפי עובדים בישראל, הם חזירים. הם "אכלו את החברה" תרתי משמע. לא רק בקוקטילים המוגזמים שלהם כל פעם או באיזה ישיבת דירקטוריון שבזבזה כמה אלפים אני בטוח, אלא גם בבונוסים הנוראיים שהדירקטוריון אישר למנהליה הכושלים לקחת. בונוסים נוראיים, בכל קנה מידה. אפילו של חזירים. בשנת 2016 מנהלי טבע היו בין 4 המקומות הראשונים בשיאני השכר. עלות שכרם כולל בונוסים של 4 מבכירי טבע (ראו טבלה) הגיעה ל-77.4 מיליוני שקלים. אני חוזר, 77.4 מיליוני שקלים! אתם קולטים את החזירות? מה זה חזירות, האמ אמא של החזירות. וזה רק 4 בכירים, מה עם אחרים? לא רוצה לחשוב לכמה זה מגיע. כמה "חגגו" בזמן שיודעים שהם חוגגים על הקופה הריקה, ובסופו של דבר את המחיר ישלם העובד בפס הייצור. אז לא הגיע הזמן שהמנהלים והדירקטוריון ישלמו מכיסם? כולל בעיטה במקום עליו הם יושבים…

כל זה בשנת 2016, כשברור שהמצב לא טוב, שברור שהחברה בחתיכת בעיה. אז תגידו שזה לא היה גורם לחברה לא לקרוס, אז אגיד שאתם טועים, כי האנשים האלה לא היו צריכים בכלל להיות בראש אם הם לא מסוגלים להבריא את טבע, ובוודאי לא לסבך את החברה ומנגד בוודאי ובוודאי לא לקחת בונוסים בסכומים האלה. איזה חזירים. מי ניהל? העובדים ניהלו את החברה לקריסה? מי, אני? לא, המנהלים החזירים… ועוד לקחו על הדרך "צידה לדרך" של כמה עשרות מיליונים. לא להאמין!

הם פני המדינה כיום לצערי. חזיר עליון שאוכל הכל ולא משאיר לאחרים. זה לא יכול להיות. היום זה עובדי טבע, מחר זה אנחנו. זה לא יפסח על אף חלק בחברה שלנו. כל הזמן מעמד הביניים הולך וקטן. אותו מעמד שעובד וקורס. קורס בנטל של חזיר קטן שלא יודע שובע. שרוצה עוד ועוד ועוד… מה תעשו עם העוד הזה תגידו? לאן תיקחו אותו.

כן, תוותרו על הבונוסים, תחזירו אותם. תראו שאתם בני אדם לא חזירים (יסלחו לי החזירים), עכשיו אני מבין למה משווים את זה לחזירים כי זו חיה טמאה. הבנתם? חיה טמאה. תחזירו את הבונוסים. תתביישו, תחזירו אותם ולכו שלא נראה אתכם יותר. כי אתם פרצופה הפחות טוב של המדינה הזו. אנשים כמותכם הרסו את ההדדיות שהייתה פה פעם. די לדאוג רק לעצמכם. יש גם מראית עין. לכו, לכו מכאן. גם אם זה ישאיר בעבודה עוד כמה מאות עובדים. סכום כזה של 77.4 מיליון שקלים עלות בשנה, ימנע פיטורי מאות עובדים. זה לא שתישארו בלי כסף, אבל אתם הרי חזירים, תאכלו ממה שאין ואח"כ עוד תגידו שאין ברירה וצריך לפטר. בטח אין. אין כי אכלתם הכל… כי אתם לא יודעים שובע. לכו הביתה, פשוט לכו.

קראתי מאמר עם בתו של אלי הורביץ', מנכ"ל טבע המיתולוגי, שהפך את טבע לאימפריה והיא אמרה בפשטות: "כואב לי הלב, זה פשוט נורא ואיום. הפיטורים לכשעצמם הם גרועים, מה שאני אומרת שצריך לעשות את הדבר הזה בהידברות. אז המנכ"ל הזה לא מכיר את השיטה הזו, אז צריך להראות לו את הדרך. צריך להראות לו שזה כדאי לשמור על הקשר החשוב הזה של ישראל".

כשנשאלה האם המנהלים צריכים להחזיר בונוסים שקיבלו לאורך השנים, השיבה: "הלוואי שיחזירו, אני חושבת שכמו שמקבלים בונוסים, אתה צריך להחזיר. אני חושבת שארז ויגודמן (מנכ"ל טבע עד פברואר 2017), אילו היה חכם, היה קם ועושה את זה מיד כשהתפטר. הוא היה אומר: 'אני לא רוצה את כל מה שנתתם לי, לא רוצה את כל מה שהיה, טעיתי".

אבל הוא חזיר, הוא לא יחזיר. ככה זה עם חזירים, הם לא רואים אחרים. לא החיות, בני האדם הכוונה. איפה נראה דבר כזה שאדם נכשל וייקח בונוסים. איפה? רק בישראל, רק בישראל זה יכול לעבוד. אני מתבייש בזה.

לכל מי שעכשיו יגיד לי שמנהלי טבע נתנו כאן מקומות עבודה במשך שנים, אבקש שישב בשקט. הם קיבלו הטבות מס בסכומים של כמה מיליארדי שקלים בשנה, הטבות שמיועדת לחברות בינלאומיות, למרות שהיא לא חברה בינלאומית. אז לפחות עכשיו שיחזירו את זה בטובה למדינה ולא יפטרו. או שיחזירו כסף של הבונוסים המוגזמים ויצילו חלק מהמשפחות. אבל הם חזירים וזה לא בטבע שלהם.

זה גם אנחנו שקיבלנו מכות, לא רק החיילים

רציתי לפתוח בקללה, וואחד קללה מהלב… אבל אי אפשר כי זה עיתון מכובד. אז אגיד קיבינימט וזה הכי עדין שיצא לי. איך אפשר להישאר אדישים כששני חיילי צה"ל מקבלים מכות מנערות פלסטינאיות בנבי סאלח ולא מגיבים? איך? אני מצטער יקיריי, זה לא רק הם חטפו סטירה, זה גם אני חטפתי, וגם אתה ואת. אנחנו. קיבלנו יותר מסטירה, קיבלנו בוקס למעיים הלאומיים שלנו.

יש דבר כזה מוראלי לאומי. אי אפשר להגיד שלא. אנחנו גאים במדינה שלנו (רובנו…), וצה"ל עם כל הקלקולים שיש שם, ויש שם, כמו בכל מוסד אחר, זה אולי השריד האחרון של הדבר האמיתי, שכולנו מתאחדים סביבו (פעם זו הייתה כנסת. פעם…). כל מי שראה את האירוע נפגע ממנו. ישב על הספה בביתו והיה רוצה להיות לרגע שם ולהראות לבנות האלה מאיפה הדג משתין. לא בשמו אלא בשם כולנו.
החיילים מגבעתי החליטו לא להגיב למכות של הבנות ממשפחת תמימי, שהן הכל מלבד תמימות. משפחה שפעם אחר פעם מחפשת פרובוקציות ומצלמות את זה כשהן תוקפות חיילים, בצורה ברוטאלית לפעמים. אבל בגלל ששתקו להן בעבר, הן ממשיכות. זה שחייל סופג מכות ולא עושה כלום, זה אולי מראה לעולם כמה אנחנו "מוסריים", אבל גם מראה להם ולאויבנו כמה אנחנו חלשים. במזרח התיכון אתה יכול להיות הכל, רק לא חלש. כי "יאכלו" אותך כאן. במקרים מסוימים אצל שונאי ישראל אפילו תרתי משמע (ראו הלינץ' ברמאללה בשנת 2000). יש גם חוסן לאומי.

אותם חיילי גבעתי לובשים מדי צה"ל. הם לא לבשו ג'ינס וטריקו בצבע האהוב עליהם. הם שם בשמי, בשמכם. בשם מדינת ישראל. כן צריך להישאר ביהודה ושומרון, לא צריך להישאר (למרות שאם נצא טילים יגיעו לנתב"ג על בסיס יומי ויהיו זמני המראה ונחיתה גם של גראדים ושמי המדינה יהיו סגורים. ותודה לאדריכלי אסון אוסלו), זה ויכוח אחר. אבל ברגע שהם שם, הם חייבים להבין שמה שהם עושים או לא עושים, ישפיע עלינו אח"כ.

אני לא טוען שהחיילים היו צריכים להכות בבנות. ממש לא. אבל מיד לעצור או להביא תגבורת ולעצור. הרי בסוף עצרו. אז למה לא לעשות זאת לפני? או לחילופין לקרוא לעוד חיילים ולאזוק את הבנות. לא רוצים לעצור? לא צריך. אבל לא להגיב בכלל? הסטירה הזו כאבה למוראל שלנו וחיזקה את המוראל הפלסטינאי. אני מצטער שאני כזה חד, אבל זה מה שקרה. כל צבא אחר, אבל כל צבא אחר, תרשמו לעצמכם, כולל הירדני, המצרי והסורי ואפילו האמריקאי היה מגיב ובמקום. מירי בבנות, כן ירי ואני לא ממליץ על זה, ועד מעצר באותו הרגע של כל המשפחה ואח"כ מפוצצים את הבית במקום. ראינו איך האמריקאים התנהגו בעיראק ועל פחות מזה.

אבל במדינה שבה בג"צ מורה להחזיר גופות של מחבלים מהחמאס!!! כשהם מחזיקים בגיבורי צה"ל שחרפו נפשם כבר מ-2014 ולא מוכנים להחזירם, הכל יכול להיות. במדינה שבה חייל יורה במחבל שהרגע ניסה להרוג את חבריו והוא נכנס לכלא, הכל יכול להיות. השתגענו. התבלבלנו. איך חייל יגיב אם הוא חושש להיות האלאור עזריה הבא. אמרנו את זה מזמן. עכשיו בואו נאכל את מה שבישלה לנו הפרקליטות הצבאית.

מה שהכי הוציא אותי מדעתי זה שיש אנשים בתוכנו שהמילה אדיוטיים היא מחמאה עבורם. מה אני בא בטענות לעולם. יושב איזה אידיוט שאפילו את שמו לא שווה להזכיר כי זה לקח לי כמה שניות חשובות עכשיו מזמני היקר, בתוכנית של לונדון וקירשנבאום, ומתגאה שהוא חבר משפחת "התמימים" וחבר קרוב של אבי המשפחה, מתקן את הפרשנים איך צריך להגות את שם האב (בלשן עלאק), מאשים את צה"ל שהם באו לבית המשפחה ליצור פרובוקציה, אומר שזו זכותם להכות ולהדוף חיילים, כמו שמותר להכות ולהדוף שוטר שבא להיכנס לביתכם ללא רשות (נשבע לכם זה הוא אמר). והכי גרוע אומר במילים האלה: "הצבא שלכם". לך קיבינימט יא אדיוט. הפרשנים הגיבו בצורה מהוססת לדבריו ולא זרקו אותו לעזאזל, או הכי קרוב לשם, כמו שהיה צריך, והוא המשיך: "זה לא הצבא שלי". אני הייתי לוקח אותו ומעביר אותו לרשות הפלסטינאית שישרת בצבא שלהם. הרי שהטיל ייפול עליו לא ישאלו אותו מי הצבא שלו, אלא רק איפה הבית שלו בישראל.

לכו תציצו

תקשיבו ותקשיבו לי טוב, לכו תציצו. כן, כן, אתם קוראים נכון, לכו תציצו. לכו. אני לא רק אומר לכם, אני דורש מכם, כמעט מצווה (בסדר לא מצווה. תירגעו). הנה שוב, לכו תציצו. תציצו קצת במה שהילדים שלכם עושים. לפעמים מטר מכם ואין לכם מושג. לכו עכשיו שלא תצטערו אח"כ.

תראו, אני כבר בן עשרת אלפים אולי. מתוכם 25 שנה כמורה. מתישהו הפסקתי לספור את כמות ההורים שאני סיפרתי להם מידע חשוב על ילדיהם, שלא ידעו עליו. רוב ההורים היו מופתעים, טענו שזה לא יכול להיות, לא הילד/ה שלהם. שאני טועה. כמעט אותו מספר הורים אח"כ הגיעו להתייעץ איתי מה לעשות, כי כנראה מה שאמרתי להם היה נכון. עצוב.

תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב פעם שנייה. אתם ההורים שלהם, לא הם שלכם. אל תהיו חברים שלהם. אתם קודם כל צריכים לדעת מה עושים הילדים. אין לזה גיל. פעם אמר לי אדם חכם: "ילדים קטנים, צרות קטנות". אז צחקתי, אמרתי מה הוא בכלל מבין "הזקן" הזה. היום אני מבין כמה הוא צדק. ילדים גדולים, צרות גדולות…

כן, כן אתם ההורים שלהם. לא אמרתי לכם לריב איתם על כל דבר, לעשות פיצוץ מכל זבוב ולגרום להם לא להאמין בכם או לא לשתף אתכם. צריך גם להקשיב, ברור. אבל ויש אבל גדול. תחטטו להם בנייד, תכנסו למחשב שלהם, תפתיעו, תשאלו עם מי הם מדברים, על מה. לא שהם עושים תמיד משהו שלא טוב, אבל לפעמים שיקול הדעת שלהם לא נכון והם מדברים או עושים דברים, שאלוהים יעזור להם. או נכון יותר לכם, כי אתם תצטרכו לעזור להם.

לפעמים הילד יושב מטר וחצי ממכם, בדלת סגורה ואתם לא מבינים באיזה עולמות הוא נמצא. עולמות שיכולים להיות המקום האחרון שתרצו שהילדים שלכם יהיו. שלא לדבר על ילדים שיכולים נניח להיות מוחרמים בקבוצות הוואטאספ או בפייסבוק, שם הם מקור להתעללות בזמן אתם חושבים שהכל דבש צרעות. לא, אין פה טעות. צרעות עוקצות. אין שם דבש. זה יכול להגיע עד מוות (לצערי, לצערי ושוב לצערי, זה כבר קרה). לפעמים הילדים נמצאים מרחק כמה צעדים מכם, אבל בפועל הם נמצאים במחשב מרחק עצום מכם, מדברים אלוהים יודע עם מי (אני מניח שהוא יודע. אתם לא…), ואם לא תגיעו לעזור לו הוא עלול לעשות משהו שיפגע בו. בכל דרך אפשרית.

תתפלאו. זה השלב שאתם בוודאי צריכים לשבת, אז קחו כסא. הילדים רוצים שתעזרו להם, שתבדקו אותם. הם אולי אומרים: "מה אתה מחטט לי בדברים", אבל בפנים עמוק הם יודעים שזה תפקידכם. כמה פעמים ישב אצלי ילד בשיחה כמורה, מנהל שכבה ואמר לי: "ההורים שלי לא מתעניינים". זה לא שאתם לא מתעניינים, אלא שאתם רוצים להראות כהורים מתקדמים שלא מתערבים. לא מתקדמים ולא נעלי סנירקס (לא אוהב את הנעל הזו, אז לכן הדימוי). תתערבו, תשאלו, תבדקו.

יודעים למה? כי בסופו של דבר הזעקה תגיע אליכם. הם יפנו אליכם, כי הם יצטרכו עזרה ואתם הרי הכי קרובים, הכי זמינים (לפעמים גם המורים), והם באמת בדרך כלל הכי סומכים עליכם. הבנות שלי יודעות לדוגמא, שברגע האמת בכל שעה, בכל יום , כולל הושענה רבא (הקטע עם הושענא רבא היה בדיחה, להקלת האווירה המתוחה בטור הזה…), אני אהיה שם. לכן המחיר שהן משלמות זה שאני "מתערב", שואל וגם בודק. אל תגידו לי הן קטנות. הן לא. 18 ו-21 זה לא קטנות. אל תגידו לי אתה מגזים, אני לא. אין גיל לצרות במיוחד בעידן הסלולרי, מחשבי, אייפדי, טאבלטי (מה שכחתי, חטייאר שכמוני) ואין גיל לפנייה של הילדים ברגע האמת להורים. ריבונו של עולם, הרי אתם עדיין פונים להורים שלכם גם בגילכם. אז הם לא יפנו?

תציצו רבותיי וגבירותיי. תשאלו מה עשו ועם מי דיברו ואם אתם מזהים משהו חדש, מישהו חדש, תשאלו. אל תתביישו. הבושה הזו תעלה לכם אח"כ ביוקר. תשמעו לי, האמא "החטטנית", או האבא "החופר", כמו שהם בוודאי ישמחו "לברך" אתכם, יהפכו בשעת צרה, לאמא ואבא "הגב החזק" שלהם, "חבל ההצלה". מניסיון.

ואל תשכחו. אלה הילדים שלכם. שלכם!

גם בית לחם היא בינלאומית

כמה מילים נשפכו על העובדה אם נשיא ארה"ב דונאלד טארמפ, יחתום על הצו שמאשר אם ירושלים היא בירת העם היהודי מבחינת ארה"ב או לא. כמה מילים… עייפתי מלקרוא. האמת לא רק עייפתי, התרגזתי.

בשנת 1995 ארה"ב קיבלה החלטה שירושלים היא בירת ישראל, אלא שאפשרה לנשיא לחתום כל חצי שנה על דחיית העברת השגרירות מתל אביב לירושלים. שגרירות שהועברה לתל אביב לאחר שמנחם בגין זיכרו לברכה, איחד את שני חלקי העיר, המזרחית והמערבית לעיר אחת מאוחדת תחת שלטון ישראל. מאז כל חצי שנה דוחים את ההחלטה. משנת 95' כל נשיא וסיבותיו או נכון יותר פחדיו… טראמפ, שהבטיח שיעשה זאת במהלך מערכת הבחירות שלו, חתם לפני חצי שנה בכל זאת ועכשיו כולם חיכו לראות מה הוא יחליט. יחתום או לא.
אני יודע שזה חשוב מבחינה בינלאומית ואני לא מקל בזה ראש. אבל זה מעניין לי את החלק עליו אני יושב, לפחות מהבחינה ההיסטורית. אין עוד עם אחד שהכריז על ירושלים כבירתו. רגע שנייה, אכתוב את זה בהבלטה – אין עוד עם אחד שעשה זאת. תאהבו או לא, סורי זו ההיסטוריה. לטראמפ יש אפשרות להיות חלק מההיסטוריה הזו. עליו פשוט לא לפחד, לא להיכנע לאיומי הטרור שאם זה יקרה אז התגובה תהיה קשה. נו אז מה. זו מערכת השיקולים וקבלת ההחלטות של נשיא ארה"ב? איומי הטרור? אני מקווה שלא.

העולם יכול עד מחר לטעון שירושלים היא בינלאומית. העובדות מדברות אחרת. רק דוד המלך הכריז על ירושלים כבירתו והעביר את משכנו אליה. אם תראו לי עוד עם אחד שעשה זאת, כולל הפלסטינאים (בנינו הרי משפטית אין עם כזה. זה קשור לרומאים שקראו לארץ ישראל, או יהודה, בשם סוריה- פלשתינה כדי למחוק את שם ישראל. אין קשר לפלסטינאים לעם הפלישתי הקדום. מה לעשות אין. בעצם רק ברצון למחוק אותנו יש קשר).

כולם טוענים שעל פי תוכנית החלוקה מלפני 70 שנה (כ"ט בנובמבר), שהכריזה על מדינה יהודית וערבית (שימו לב ערבית, לא פלסטינאית. למחרת הערבים פתחו במלחמת העצמאות והפסידו את חלקם) וכי אזור הכולל את ירושלים ואת בית לחם ששטחו 187 קמ"ר בקירוב היה אמור להיות שטח נייטרלי ומפורז בחסות האו"ם. כל העולם מאז טוען שירושלים היא בינלאומית. רגע, רגע, רגע, למי שלא שם לב… גם בית לחם. מה איתה, גם היא אמורה להיות בינלאומית. הנה זה באותה החלטה מלפני 70 שנה.

אני לא ראיתי ובוודאי לא שמעתי אף מדינה שטוענת היום שבית לחם היא עיר בינלאומית. הפלסטינאים לא רק טוענים, אלא לא מוכנים לשמוע אחרת. הם גם עושים לא מעט כסף מכנסיית המולד בבית לחם (הייתי שם במו עיניי וראיתי, אז שלא יספרו לכם אחרת) מהתיירים הרבים שמגיעים לראות את המקום שעל פי ההיסטוריה נולד בו המשיח שלהם, ישו. אף אחד לא אומר להם שזה בינלאומי. אז למה המוסר הכפול? ירושלים כן, בית לחם לא?

בכלי התקשורת דווח כי אבו מאזן מתקשה לגייס מנהיגים ערבים נגד הכרה אמריקנית בירושלים. יו"ר הרשות הפלסטינית התקשר לכל מנהיגי המרחב הערבי והאסלאמי, וביקש לכנס כינוס חירום של הליגה הערבית וחבר המדינות האסלאמיות. רגע, הוא יודע שזה כולל גם את בית לחם? ברור שהוא יודע. העולם יודע? ברור שהעולם יודע. אז למה? למה כולם שותקים ורק ירושלים "בראש שמחתם".

טראמפ , אומנם לא יקרא את הסברים האלה (אולי מי יודע. ברור שלא נו), אבל המסר חשוב מאוד כאן, בעיקר לנו. אנחנו קודם כל צריכים להפסיק בנינו כל הזמן לדבר על ירושלים המערבית או המזרחית, צריך לדבר על ירושלים אחת. כשפה נהיה כולנו בדעה אחת, זו התחלה של משהו. אבל כשבנינו אנחנו עדיין חושבים שאולי כדאי לתת את החלק המזרחי לרשות הפלסטינאית, תמורת שלום (לא הגיע הזמן שנבין שצריך להגיד שלום לשלום? זה לא יקרה לצערי), ואולי היא בכל זאת בינלאומית, אנחנו מחזקים את הטענות לחלוקת ירושלים.

עזבו, זה לא יקרה. לא משנה מי יהיה בשלטון, את ירושלים כבר לא ניתן לחלק. בדיוק כמו שאת העם היושב בציון אי אפשר לפזר. הלו, בדקתי במפות, בינלאומית או לא, אין לנו ארץ אחרת.

X