לאחר 19 שנות נישואין, שלפחות על פי הכרעת הדין, לא היו תמיד שנים מאושרות מלוות בפרחים ושושנים, תושבת אשדוד בשנות ה-40 לחייה הורשעה כי איימה ותקפה את בעלה במספר הזדמנויות שונות. לזוג שני ילדים, והם מצויים בסכסוך מתמשך, לאחר שהבעל ביקש להתגרש מזה תקופה ארוכה, ואילו האישה סירבה לתת לו גט.
מכתב האישום עולה כי הבעל אסף את הנאשמת ברכבו, ובמהלך נסיעתם לביתם, איימה הנאשמת על המתלונן בכך שאמרה לו: "אתה תבוא איתי לעו"ד שלי תיתן לי את הבית, תיתן לי 7,000 שקל, אתה תשלם לי את המשכנתא ולא תראה את הילד ואם לא ידקרו אותך". בהמשך, לאחר שהשניים עלו לביתם, נכנסה הנאשמת לחדר בו שהה המתלונן, ותקפה אותו בכך שסטרה לו, חבטה בגבו ובעטה בו, ול"קינוח" איימה עליו: "אם אתה לא תעשה את מה שאני אומרת לך, אתה תהיה מסכן, אני אגיש תלונת שווא שאנסת את הילדה ועל כך שהרבצת לי". בהמשך, האישה שברה את המכשיר הנייד שלו.
במקרה אחר, האישה נאשמת כי בזמן שנסעו ברכב הכתה בראשו של בעלה, ו"תיבלה" זאת בצירוף של צרור קללות בלתי ראויות.
במקרה אחר, לפני כשלוש שנים תקפה הנאשמת את המתלונן בכך שזרקה עליו פמוטי מתכת, וכתוצאה מכך נגרמה למתלונן חבלה קשה בראשו והוא החל לדמם. עוד טען המתלונן כי הוא מאוים תמידית שידקרו אותו ושהוא יחוסל, והאישה תמיד אמרה לו: "העבריינים שלי יחסלו אותך". לדבריו, הוא התחתן עם הנאשמת כתוצאה מהריון לא מתוכנן, למרות פער מנטאלי ותרבותי ביניהם ולמרות התנגדות, מאחר והגיע מבית דתי ורצה לקחת אחריות, וכל חייו הוא ניסה להוכיח שלא טעה בבחירתו, הסווה את התקיפות שלה וניסה לשנות אותה, ולכן צמצם למינימום את התלונות שהגיש נגד הנאשמת, לרבות במקרה בו הגיע זב דם לתחנת המשטרה (לאחר שזרקה עליו פמוטי מתכת), והחליט שלא להגיש תלונה, כשהבין שיש סיכוי גדול שרעייתו תיאסר.
הנאשמת כפרה בכל האישומים, וטענה כי בשל מערכת יחסים בעייתית, הבעל החליט להאשים אותה בסדרה של האשמות לא נכונות. לטענתה, דווקא הבעל הוא זה שתקף אותה מילולית ואיים עליה חדשות לבקרים.
בית המשפט החליט כאמור להרשיע את הנאשמת, שכלל לא הגיעה לדיון. כך נכתב בהכרעת הדין: "התופעה של כבישת עדות בעיקר ע"י נשים הסובלות מאלימות במשפחה, היא תופעה ידועה, כאשר הסיבות לכבישת העדות רבות ומגוונות, ונעות מפחד ובושה ועד אהבה ורצון לסלוח לבן הזוג, או מתן אמון בהבטחתו לשנות את דרכיו. לא אחת נתקל בית המשפט בתלונות, בהן קשר השתיקה נשבר, ובמסגרתן מספרת האישה על מעלליו של בן זוגה במהלך חייהם המשותפים. בענייננו, המתלונן עצמו הסביר, בצורה מעוררת אמון, את ניסיונותיו במהלך השנים לשנות את הנאשמת ולהסתיר את התנהגותה האלימה כלפיו, מתוך רצון שלא להודות בטעות שעשה בתחילת יחסיהם, ואת אי הגשת התלונה בגין אירוע פציעתו ע"י הפמוטים, מחשש שמא הנאשמת תיאסר. יתרה מכך, התרשמתי מעדות המתלונן כי הוא נבוך ומתבייש, וסביר להניח כי קשה היה לו לאזור כוחות ולהגיע למשטרה ולהודות בכך שהוא גבר מוכה. בנסיבות אלו, אינני מוצאת כל בעייתיות בכבישת העדות זמן רב ע"י המתלונן. לאור כל האמור לעיל, החלטתי להרשיע את הנאשמת בכל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום. מדובר בשתי עבירות של תקיפת בן זוג, שתי עבירות של איומים, עבירה של היזק לרכוש, במזיד ועבירה של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש".
