לא יודע כמה מכם יודעים אבל הגיע הזמן לגילוי נאות. אני כבר 26 שנים מורה בתיכון. עשיתי כמעט את כל התפקידים האפשריים, מורה מקצועי להיסטוריה, אזרחות וגיאוגרפיה, מנהל שכבה, אחראי משמעת (וקב"ט), דיקאן תלמידים וסגן מנהל בפועל. הכל עשיתי. הטור הזה יוקדש כולו לשנת הלימודים ולכמה טיפים מהצד השני, של המורה. שווה לקרוא. כמו תמיד.
הדבר הראשון שאסור לכם לשכוח ולו לרגע, אפילו לרגע קטן, הוא שאתם ההורים של הילד/ה, לא המורה. אל תתבלבלו לרגע. לא פעם שמעתי הורים שבאים בטענות למורים על מה שקורה עם הילד/ה שלהם. הלו, הלו. המורה אמור לתת את העזרה, גם לו יש אחריות, המקום שלו לתת ידע, ערכים, לדאוג לילדים שלכם, לשמור עליהם בביה"ס, אבל הם קודם כל הילדים שלכם. תזכרו את זה. חלק מכם חושב שכל תפקידו הוא להוריד את הילד בביה"ס ושם יעשו לו בייביסיטר או ידאגו לכם לשקט בעבודה. ממש לא.
קחו עוד טיפ עליי. מעץ תפוחים לא נופלים אגסים. כן, כן. מי שלא הבין את המשל אסביר: איך שאתם תתנהגו בביה"ס, ככה הילד יתנהג גם. נניח והיה אירוע מסוים עם המורה או בכיתה. נניח גם שאתם צודקים במאת האחוזים. הילד/ה שלכם הוא הצד הצודק. התגובה שלכם בביה"ס היא זאת שתקבע איך הילד/ה שלכם יתנהגו להבא. אם תגיעו ותצעקו על המורה, המנהל/ת או לא יודע על מי, אל תתפלאו שהילד שלכם ינהג בדיוק, אבל בדיוק אותו הדבר.
אבל אם תגיעו ותערכו דיון מעמיק וענייני עם המורה, המנהל/ת ואפילו תגידו להם בארבע עיניים, כן בארבע עיניים (ללא נוכחות הילד/ה) דברים כביקורת, זה גם יביא לפיתרון וגם ילמד את הילד/ה שלכם שלפעמים אפשר לפתור דברים בדרכי נועם. תיזהרו בכבודם של מורים, כמו שאתם רוצים שיזהרו בכבודכם. אגב, בסופו של דבר ההתנהגות של הילד בביה"ס תגיע גם אליכם. בדוק. כבר ראיתי מקרה אחד או שניים או מאה… איך ילדים מדברים בזלזול להוריהם. אסור לכם להסכים לכך. אתם ההורים שלהם, לא הם שלכם. תאמינו לי, אין ילד שלא רוצה שיציבו לו גבולות.
אבל יש עוד. הפעם ההפך. תשבו, מיד אסביר. אמרנו שאתם ההורים של הילד. אבל גם כשזה מדובר בזכויות שלו. אתם לא חייבים תמיד להסכים עם כל מה שנאמר בגנותו של ילדכם בביה"ס. אם זה יקרה אתם עלולים "להפסיד" אותו. תקשיבו לו. אם אתם חושבים שהוא צודק, תעמדו לצידו. גם אם מדובר בתמונה שונה שהוצגה לכם על התנהגותו. נכון, כמו שאמרתי להגיב בצורה עניינית, אבל אל תהיו אוטומטית נגדו. בשלב מסוים הוא יפסיק לשתף אתכם כי לא יאמין שאתם מאמינים לו בכלל. גם אני כמורה תמיד אומר להורה מגונן על הילד, כי אני בהחלט מבין אותו. כי זה הילד/ה שלו.
יאללה לטיפ החשוב הבא… הרבה פעמים הילד חוזר הביתה ואומר אין לי שיעורים. או אין לי מבחנים. בשתי פעולות פשוטות ניתן למצוא לזה פיתרון והילד/ה שלכם יבין שאתם רציניים ולא ישתמט מהמטלות שלו. לגבי שיעורי בית יש היום בכל בית ספר "משוב הורים". כל הורה מקבל סיסמא וכל הורה יכול לבדוק מה עשה הילד, כיצד התנהג, הפריע, הצטיין (חשוב לתת לא רק ביקורת אלא גם מחמאות אם מגיעות) ועוד. תקפידו להיכנס אחת לכמה ימים. עדיף כל יום, אבל גם אחת לכמה ימים זה טוב. אם אין משוב, תפנו למורה/מחנך באופן ישיר בשעה שהם פנויים ומאפשרים זאת (תבדקו איתם מתי יעדיפו לדבר איתכם טלפונית. זו חובתם וזו זכותכם).
לגבי מבחנים הפתרון עוד יותר פשוט. כל בית ספר מחלק לוח מבחנים. קחו אותו ותצמידו עם מגנט במקום הכי גלוי ושכיח שיש. נניח מקרר. כך תוכלו לדעת בדיוק מתי יש לילד/ה מבחן והם ידעו שאתם יודעים ומקפידים.
בעיניי כולם באותו צד, הורים-תלמידים-מורים. אני תמיד כמחנך במפגש הראשון עם ההורים אומר להם כי זה משולש משותף. יחד, לא נגד. אם צלע אחת תיפרד אין משולש. חשובה מערכת יחסים טובה בין כל הגורמים. אם התלמיד יודע שבבית שומרים על קשר וקשר טוב, ומעודכנים בנעשה בבית הספר, גם הוא ירגיש מחויב. אל תרגישו נפגעים אם הילד יצור קשר טוב עם המורה היועצת או גורם מוסמך אחר בביה"ס. ההפך, תראו בזה עוד צד ואחד מקצועי שיכול לעזור לכם בגידול הילדים ובעיקר בהתמודדות עם הקשיים שמתגלים בתהליך ההורות והחינוך.
כל מילה שנכתבת כאן באה עם ניסיון מוכח. 26 שנים במערכת החינוך (שטועה גם היא לא מעט. גם את זה צריך להגיד) זה חתיכת זמן לטעות, ללמוד מזה וליישם. גם לכם מותר לטעות. אתם ההורים אנושיים ועוד פועלים עם רגש. רק תלמדו מזה. הרי הילדים נמצאים יותר זמן בביה"ס מאשר בבית. שליש מהיום הם שם. יתר היום הם או עם חברים או בחדר להם, או מול הטלוויזיה או ישנים. תחשבו על זה. תעזרו בביה"ס.
זה אולי נשמע מעייף, זה לא. לכל תפקיד היום הכי פשוט שיש צריך תעודה, לימוד והכשרה. להורות לא (זה ולפוליטיקה….). לתפקיד הכי חשוב אין צורך בלימוד. מה לעשות. עצוב, אבל נכון. לכן הורה לומד כל הזמן תוך כדי תנועה. תזכרו , בסופו של דבר זה העתיד של הדבר היקר ביותר לכם.
שתהיה לנו שנת לימודים הכי טובה ובטוחה שניתן.
