חודש אלול קרב ובא ואני כואבת. כואבת על הפילוג העצום שהולך וגדל בתוך עמנו הקדוש, כואבת על המלחמה הקשה בין בני עמי לגבי כל דבר שאין עליו הסכמה, על לשון הרע שאינו פוסק ברשתות החברתיות, על הצורך שלנו לעשות הכל כדי לגבור על חברנו, על אי היכולת שלנו לקבל את הצלחתו של האחר, על הקנאה החולנית במתנות שאחר קיבל ואנחנו לא, על אי היכולת שלנו לקבל את השונה מאיתנו, לפני שבועיים בכינו על חורבן בית המקדש שנחרב על שנאת חינם, ואנחנו מלאים בשנאה יותר מתמיד.
חודש אלול גורם לי להתעורר. להתעורר ולהבין שגם מי ששונה ממני, הוא אח שלי ואני אוהבת אותו. שזה שבחרתי ללכת בדרך אחרת לא אומר שמי שלא בחר אינו טוב מספיק, גורם לי להבין שגם אם נכשלתי, אף פעם לא מאוחר לעשות תשובה ולהתחיל מחדש, כי בורא עולם לא מתייאש ממני… אז למה שאתייאש ממנו חלילה? חודש אלול גורם לי לרצות להיות טובה יותר. להתרחק מלשון הרע, להפסיק לשפוט אנשים שהרי זה לא מתפקידי לעשות כן, גורם לי לרצות לתת מעומק הלב! כי בורא עולם לא מפסיק לתת לי… ואם אנחנו רוצים להיות כמותו, אנחנו חייבים לפתוח את ליבנו ולתת לאחרים! בואו נבטל את השנאה, את הקנאה, את התחרות, את הביקורת הקשה כלפי אחרים, את האנטי לשונה מאיתנו ופשוט נתחיל לאהוב ולהעניק…
אהבה היא תולדת הנתינה. בואו נחבק את כל מה שקיבלנו ונגיד תודה על מה שחסר, כי זה הכי טוב בשבילנו. בואו נשמח בשמחתו של האחר, נפרגן לאלה שבחרו בדרך אחרת משלנו על אף שזוהי אינה דרכנו אבל הוא מאושר בה, בואו נפזר אהבת חינם לכל עבר! בואו נראה לכולם שאור האמונה הוא הדבר הכי מדהים שאתה יכול להדליק בתוכך… וברגע שהוא נדלק, לעולם לא תראה עוד חושך. קח את בורא עולם איתך לכל מקום ולא רק בחודש אלול… בכל רגע של השנה, כדי שכשיגיע אלול הבא, תוכל להיות גאה בעצמך ולומר: השנה אני אדם טוב יותר משנה שעברה. מי ייתן ונזכה לאהבת חינם אמיתית בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים… "ואהבת לרעך כמוך", זה כל הסיפור.
