"מה אתה קונה לה בט"ו באב?", שאל אותי חבר נשוי. כמעט עניתי לו "פיצוחים", כי זה הזכיר לי את ט"ו בשבט וזה בעיניי כבר עדיף. "אני שובר את הראש מה לקנות לה כי קניתי הכל", המשיך החבר הנשוי מבלי לחכות לתשובה שלי.
נכון, אני לא בזוגיות, לפחות לא קבועה. ונכון, גברים נשואים חיים יותר על פי הסטטיסטיקה (השאלה רק איך הם חיים?), אבל רגע לפני שאתם מרחמים עליי שאני לבד ו/או מוסיפים: "אז בגלל זה אתה נגד"… רק אגיד שאני לא נגד זוגיות, אבל לא בעד האובססיה להראות אהבה בט"ו באב או "בחג האהבה", מה שנקרא "וולנטיין דיי". ומי לא מכיר את הבדיחה בעניין (אני לא חוגג חג של נוצרים…), באמצעות מתנה.
אז שוב נריב "למי יש מתנה גדולה יותר?". האם גם כאן הגודל קובע? האם גודל המתנה קובע את גודל האהבה שלנו לבן/ בת הזוג? האם מי שידו משגת לקנות אוהב יותר ממי שידו אינה? או אם מישהו מסתפק במשהו צנוע, זה אומר שהוא שכח לאהוב? או אוהב מעט? ממש לא. שימו לב, הטור מתפרסם אחרי המתנות, אז לא לרוץ לבדוק עכשיו מה קיבלתם ביחס לחברה, או לאישה או בעל של השכן או השכנה. אל דאגה, הדשא שלהם לא יותר ירוק, מה גם שאתם שכנים שלהם, אז אתם "הדשא של השכן"…
פעם כתב אחד החברים שלי בפייסבוק משפט שאני מאוד מאמין בו. הוא כתב משהו בסגנון: "קודם תכבדו אח"כ תאהבו". כמה שזה נכון. בעיניי אין חג לאהבה, האהבה היא יומיומית, היא בעיקר כשאתם מתווכחים על גידול הילד, כשאתם מדברים על מי ינקה ויסדר, כשאתם לא במיטיבכם ובן הזוג לצידכם "גומר אתכם", כשאתם מתלוננים על כסף שחסר. שם האהבה, תאמינו לי. לא בתלונות או במריבות. האהבה נמצאת בצורה שבה אתם עושים זאת. אם אתם יודעים את הרגעים הקשים של ה"ביחד" לעבור, בלי להגיע למריבה שכוללת בתוכה "שנאה" לזה שלצידכ/ן, אז זה יום האהבה שלכם, זה חג האהבה האמיתי שלכם. אתם כל יום "חוגגים אותו", מבלי להרגיש. שם במקומות האלה, במקום של לא לתת למריבה להרוס לכם. לא חייבים להסכים, אבל חייבם לכבד את האיש או האישה שלצידכם כי הוא חשוב לכם. זו בעיניי האהבה. לא המתנה.
אל תתבלבלו, אני לא נגד מתנות. אין אחד שלא אוהב את זה, אבל להפוך את זה לעיקר? לא בבית ספרי. יודעים מה, גם לא בבית שלכם. תעשו מחווה שתבהיר למי שלצידכם כמה אתם מעריכים אותו ואין צורך לא בוולנטיין דיי ולא בחג האהבה. כך אני חושב.
נכון, הנה אני לא מתחמק. לא בזוגיות, אני לא נמצא שם. הייתי שם. לא תמיד זה צלח לי. אז איך אתה בא "להרביץ בנו תורה"… אתם בוודאי מקשים כעת. בדיוק מהמקום הזה. מהמקום שאולי לא ידעתי או לא ידעו לכבד את הנוכחות שלי ואני שלהם. ללמוד מטעויות של אחרים זה הלמידה הכי טובה, כי אתם לא משלמים מחיר. אתם לא צריכים בעצמכם לחוות את הטעות. לא הכל צריך לעשות בכדי ללמוד את הלקח. מישהו מכם מכניס יד לאש בכדי לראות כמה זה שורף? בדיוק. אז גם אפשר בדברים אחרים ללמוד.
נכון, זה ט"ו באב ולא תשעה באב (שזה כנראה יום האב… כי יש יום האם או יום המשפחה ולנו הגברים נשאר רק תשעה באב..), אבל אולי שווה ביום שכזה לשבת יחד על כוס קפה/יין/קולה (תמחקו את המיותר) ולחשוב איפה לתקן. איפה לחזק. כמה פעמים אנחנו עושים זאת בחיינו? כמה פעמים אנחנו מודים בטעות שלנו בזוגיות או מחזקים את מה שטוב אצל האחר? כמעט ולא. זה נקרא מובן מאליו בואכה פינת "האגו". אז בט"ו באב תעשו טו"ב באב ותחזקו את בני הזוג במה שטוב אצלם, וכך תוכלו לבקש מהם לשנות מה שלא. מה אומרים? אומרים כן, או אומרים עזוב אותנו בחייאת משה וייאלה תרוצו לקנות בכל זאת מתנה, שלא יגידו ששכחתם ויהיה לכם "סלט"?
ובנינו, מתי בדקתם מה מקור ט"ו באב. מי מכן יוצאות לשדות לפזז ולמצוא שידוכים. שכן מכאן מגיעה המסורת של "יום האהבה" בט"ו באב. אז כמו שאתן לא יוצאות לפזז בכרמים ובני/בנות הזוג (כל סוג של זוגיות מתקבלת) לא "מקפצצים" אחריכן, אז אל תבואו עם איזה תאריך מתקופת "טראפפו" (שזה סבא של סבא של סבא) ותשאלו מה קניתם לנו?
ועד בנינו אחד אחרון, הרי המתנה הכי גדולה היא אנחנו. אנחנו נתנו, גברים ונשים, את עצמנו לזוגיות הזו. החלטנו לחלוק יחד את החיים. זה לא שווה יותר מבושם של" שאנל "5 או שמלה של מעצבת או מותג? שווה באבו אבוה שווה…
רגע לפני שאהפוך את ט"ו באב לטפ"ו באב (ואין לי כוונה כזו) אני מקווה שהמסר הועבר. בינתיים אמרתי לכן אני מעדיף את הלבד וגם זה סוג של זוגיות… רק עם עצמי. מי יודע אולי עד חג האהבה הבא זה יהיה אחרת… אבל דבר אחד בטוח, אם המישהי שלי תשאל אותי: "מה הבאתי לה לט"ו באב…"… אשלח אותה לז' באדר…
