האמת, אני שמח לאידו. תענוג אמיתי. אין כמו שמחה לאיד, שהיא שמחה לנוכח המפלה של האויב שלך. זו השמחה הכי "שמחתית" שיש. בימים אלה אני שמח לאידם של איסמעיל הנייה והחמאס שלא רצויים בשום מקום. הגיעו ימות המשיח? עוד לא, אבל אנחנו כנראה בדרך.
תחילה לעובדות היבשות ואחר כך נעבור לפרשנות, למה ניתן להבין מהן. העובדות היבשות מלמדות כי האיש מספר אחת בהנהגת חמאס איסמעיל הנייה, שנבחר לעמוד בראש הלשכה המדינית של חמאס במקומו של היו"ר היוצא חאלד משעל, "תקוע" ברצועת עזה ואין ולו מדינה ערבית אחת, שמסכימה לארח בשטחה את חברי הלשכה המדינית של חמאס, ובעיקר את הנייה עצמו.
במילים פשוטות, החמאס ובעיקר העומדים בראשו הם "פרסונה נון גרטה", זאת אומרת, אישיות לא רצויה. החמאס מבודד ונמצא במצב מדיני מהגרועים שהיה, אם לא הגרוע שבהם. הוא הופך יותר ויותר להיות ארגון טרור ולא מדינת טרור, בוודאי לא מדינה. מסתכלים עליו גם בעולם הערבי כגוף מפריע.
הנייה, שהיה ראש הממשלה של חמאס בעזה, נבחר לתפקיד הנחשק, אותו עושים ממדינה ערבית ובשנים האחרונות מקטאר. ראינו לא פעם את העם בעזה נאנק תחת עול כלכלי ואת חאלד משעל, הקודם בתפקיד ראש הלשכה המדינית של חמאס, נמצא במלונות פאר בקטאר ואומר לעם שלו להיאבק. משהו בסגנון: "אם אין לחם, אז אל תאכלו בכלל, בזמן שאני אוכל קצפת…". עכשיו הנייה חשב להחליפו ולפעול מקטאר. אז חשב…
אבל ויש אבל. קטאר הספונסרית של הטרור מספר 2, אחרי איראן והפטרונית של החאמס, נמצאת במצוקה. בעקבות המשבר שפרץ בין קטאר לסעודיה, מצרים ומדינות המפרץ הפרסי בעקבות תמיכת הקטארים בארגוני הטרור המוסלמיים ויחסיה עם איראן, התבקשו בכירי חמאס לעזוב לאלתר את קטאר. משעל נותר עכשיו חשוף "לחיסולים" (ומיד נתייחס לזה). בקיצור, הנייה נשאר "בבית" תקוע בעזה. תענוג!
אם אתם מחפשים את הסיבות, אז הסיבה היא איך לא, "שינוי התפיסה" בבית הלבן, שסימנה את איראן כמדינת טרור ואת כל מי שבקשר איתה, גם. דונאלד טראמפ בניגוד לברק (ברוך שפטרנו) אובמה, הבין מהר שהצד הנכון הוא סעודיה, מצרים וישראל ולא איראן, ונתן את האות ללחץ על איראן ועל קטאר שתמכה בה. בעוד איראן עומדת כרגע בלחץ, קטאר, שהיא מדינת המפרץ הפרסי ותלויה במדינות המפרץ האחרות, מתקפלת ולראייה היא גירשה את ראשי החמאס מהמדינה ובראשם חאלד משעל.
ומה זה אומר מבחינת ישראל? הרי זו שאלה לגיטימית מבחינתנו. אז נחלק את התשובה לשתיים, תגובה פאסיבית ואקטיבית. נתחיל עם הפאסיבית. "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים…", נאמר לא פעם. לכן ישראל צריכה להביט על המצב מצד (גם אם היה לנו בו חלק בלחישה על אוזנו של טראמפ), ולתת לחמאס ובעיקר לראשי החמאס "להירקב" בעזה. לא לעשות עכשיו משהו גלוי שיפגע בקואליציה הסעודית, מצרית ושל מדינות המפרץ נגד קטאר. שלקטאר לא תהיה סיבה להאשים את מצרים וסעודיה שהן מקבלות הוראות מישראל. לתת להן לבודד את קטאר עד שתוותר על תמיכה בטרור, ויש סימנים ראשונים לכך, כמו עם משעל והנייה.
ומבחינה אקטיבית? מבחינה אקטיבית צריך יותר לחץ על ראשי החמאס, לא על העם בעזה. לא לאפשר להם שום הקלות כפי שעושים לא פעם עם אפשרויות למעבר בגבול (וכולם יודעים את זה). לעשות מה שעשתה מצרים שפשוט סירבה לקבל את הנייה. לתת להנייה וליתר "בכירי" החמאס, להבין שהם בסגר ולא רק העם שלהם. הגיע הזמן שהם ירגישו את נחת הסגר ולא יקבלו הקלות גם מישראל. כן, מישראל.
בנוסף ישראל צריכה בחוכמה לבוא חשבון עם חאלד משעל. משעל שהוציא פיגועים וידיו מגואלות בדם אזרחי ישראל ויהודים בעולם, חמק מניסיון כושל בירדן לחיסולו. עכשיו הוא חשוף. נכון, ישראל צריכה לעמוד בתור, כי מצרים וסעודיה מעוניינת בזה לפנינו. אבל הגיע העת לשלוח אותו לעולם שכולו טוב. אף אחד, כך נראה לא יזיל דמעה.
בפעם האחרונה שזה נכשל, ירדן והמלך חוסין ז"ל (ובאמת מגיע לו שיזכרו אותו לברכה לפחות על פי ההיסטוריה מבחינתנו), דרש את שחרור השייח יאסין, המנהיג הרוחני והרצחני של החאמס, כי היה עליו לחץ על כך שאפשר לישראל לנסות לחסל את משעל על אדמתו. עכשיו נראה כי אם זה יקרה, יהיו לא מעט שישמחו לברך את ישראל. חלק בגלוי.
יש נקודה נוספת שצריך לשים אליה לב. החמאס מבודד, מנותק, הספונסרית שלו לטרור קטאר גם היא נתונה ללחצים, בכירי החמאס "לכודים", הם ברגע הכי גרוע שלהם, אולי אי פעם. אבל אלה עדיין לא ימות המשיח. לא אסתכן אם אגיד שהם ינסו שוב להשתמש בנשק היחיד שהם יודעים, כמו כל ארגון טרור, לנסות ל"הבעיר" את האזור בירי על ישראל, בכדי שיחזרו לכותרות ומישהו יפתור להם את הבעיה. לא בגלל העם שלהם, אלא בגללם. אגב מי שמוכנה לארח את הנייה היא איראן. טוב, אין בעיה ל"שטן" לארח את "הנחש"…
