טוראי יעקב פוליאנוב (19) נולד בסיביר ועלה ארצה בגיל שנה וחצי עם משפחתו. בגיל 11 התגרשו הוריו, ובגיל 14 חזר יעקב עם אמו לרוסיה, שם נשר מבית הספר כיוון שלא ידע לכתוב ולקרוא ברוסית, והחל לעבוד. בגיל 18 החליט כי ברצונו לעלות ארצה ולשרת בצבא. טוראי שי אדנו (19) הוא בן זקונים שנולד למשפחה מרובת ילדים, ולו 12 אחים ואחיות. שי התקשה להסתגל למסגרות עד שהגיע לכפר הנוער "קדמה", שם סיים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית, משם הוא המשיך למכינה הקדם צבאית "אחד משלנו" בבית ינאי, כשהוא שואף להיות חייל קרבי ולשרת בצנחנים או בסיירת. שני הצעירים האשדודים הללו סיימו בשבוע שעבר מסלול בבסיס חוות השומר, שהכשיר אותם לשירות צבאי קרבי. השבוע החל יעקב את שירותו כחייל גולני, ושי כחייל בצנחנים.

בזכות האמונה באדם
חוות השומר הוא בסיס טירונים צבאי השייך לחיל החינוך והנוער, נמצא מעל מושב אילניה שבצפון, בין עפולה לטבריה, ומיועד להכשרת חיילים מאוכלוסיות בעלות קשיי הסתגלות, והכנתם להמשך השירות בצה"ל. לכל אחד מהמתגייסים סיפור חיים מורכב, וכל אחד מהם עבר מסלול הארוך כדי לצאת לדרך חדשה.

בבסיס הטירונים מוכשרים טירונים מאוכלוסיות מיוחדות (מקא"ם) לרמת רובאות 02 לשירות ביחידות עורפיות וקדמיות. הבסיס מסייע בשילובם של חיילים עם קשיי הסתגלות למסגרות, חלקם לא השלימו 12 שנות לימוד ולחלקם היסטוריה של שימוש בסמים או מעורבות בפעילות עבריינית. מטרת המסלול היא להעניק לחייל סביבה "מוגנת" בה יוכל לפתח יכולת הסתגלות, כל זאת תחת הסיסמה ודרך החיים של הבסיס "בזכות האמונה באדם".  החיילים המיועדים להגיע לטירונות בחוות השומר מאותרים ונקבעים על ידי לשכות הגיוס בהתאם לנתוניהם האישיים. לאחר הטירונות מתפזרים החיילים לשירות סדיר בכלל יחידות הצבא, ומשובצים בהתאם ליכולותיהם וכישוריהם. בעבר נקרא הפרויקט בשם "נערי רפול", על שם מקימו רפאל איתן.

בין ההצלחות של הבסיס ניתן למנות את הרחבת היקף הקורסים המקצועיים והיציאה לשירות קרבי. בתחילת הטירונות מזהים חיילים עם מוטיבציה ליציאה לשירות קרבי, קצין מיוחד האמון על התוכנית מאמן את הטירונים, ואחרי סינון נוסף חלקם עוברים הכנה לשירות קרבי. ההכשרה הנוספת ב"מחלקת קרביים" אורכת חודשיים שם הם לומדים על השירות הקרבי, מתאמנים ומסתגלים לחשיבה אחרת. בסיום ההכשרה יכולים החיילים להשתלב בחטיבות החי"ר השונות, חילות זרוע היבשה והיחידות המיוחדות. עם סיום הטירונות בחוות השומר, יעברו טירונות נוספת ביחידות הקרביות וחלקם אף מגיעים לגיבוש סיירות.

"לא הייתי חייב להתגייס, אין לי חובת שירות, אבל בגיל 18 החלטתי לבוא לישראל לעשות צבא", מספר יעקב. "היו כאלה שאמרו לי שאני אידיוט, אבל לא היה אכפת לי. היה לי הרבה רצון לבוא". לאחר שצלח בעיות ביורוקרטיות, הגיע יעקב לארץ ושם פעמיו אל לשכת הגיוס. "אמרו שיתנו לי תשובה אחרי צו ראשון, ואחרי חמישה חודשים קיבלתי הודעה שאתגייס לחוות השומר. לא ידעתי מה זה, שאלתי חברים והם אמרו לי שזה מקום לבעייתיים, לעבריינים, אבל לא הקשבתי להם. חשבתי לעצמי שאם זה מה שהצבא אומר, סימן שהוא יודע מה יעזור לי. כשבאו אלי מפקדות להסביר מה זה חוות השומר, הבנתי שזה יעזור לי. היה לי קשה בעברית ועד עכשיו לא קל לי, כי שכחתי את השפה, והייתי צריך להיזכר בה".

הקשיים של יעקב לא היו רק תלויי שפה. עזיבתו את הארץ הביאה לניתוק עם קרובי המשפחה שנשארו כאן. "עכשיו, בזמן שאנחנו מדברים, אני נוסע אל אחותי. אחרי שש שנים אראה אותה בפעם הראשונה. היא הייתה בת 19, ונשארה בארץ, ולא היה לנו כל כך הרבה קשר. עם סבתא שלי שגרה כאן, גם אין לי קשר".

יעקב הוכר כחייל בודד. "בטירונות אצלנו יש מש"קית ת"ש למחלקה, וזה לא כמו ביחידות אחרות שיש מש"קית אחת שאחראית על 120 חיילים. אצלנו זה מקסימום על 50 חיילים, ובמחלקה שלי היינו 30. כל אחד קיבל תור למש"קית, והיא עזרה לכולם, לא רק לחיילים בודדים. לי לא היה איפה לגור, איפה לישון. מיד ארגנו לי מקום לישון בבית החייל בטבריה. אחרי שקיבלתי אישור חייל בודד, סידרו לי דירה באשדוד. הייתי מבסוט מהדירה. אפילו אמרו לי שזה ממש חריג לקבל דירה באשדוד. לפני שעזבנו את הארץ גרתי בבני עייש. הכרתי את אשדוד, ולדעתי היא אחת הערים הכי יפות. יש כאן שילוב של חיים מעניינים ושקטים באותו הזמן. יש מה לעשות בה ויש איפה לנוח. אם אגור בישראל, אז רק באשדוד. אין מצב שעובר מכאן. אפילו שהבסיס שלי בצפון, לא אכפת לי לנסוע. לוותר על מקום כזה יהיה קשה".

בדרך כלל המתגייסים מגיעים לבקו"ם עם הורים וחברים. איך עבר עליך יום הגיוס?
"באתי כמו כולם, אבל לא ידעתי מה לעשות, לא היה מי שיעזור לי. הסבירו לי פחות או יותר לאן ללכת. אחרי שקיבלתי את המדים, אמרו לנו שנוסעים לחוות השומר, ומעכשיו אנחנו חיילים. זה היה קצת מרגש, כי לזה באתי, להיות חייל בישראל ולא משנה איפה. בחוות השומר קיבלנו מפקדות שהדריכו אותנו, סיפרו מה יקרה איתנו, מה רוצים לעשות. מפקד הבסיס בא לדבר איתנו, ואמר שלכל אחד מאתנו הייתה תקופה קשה בחיים מכל מיני סיבות, והם פה בשבילנו, בשביל לעזור לנו, לא משנה מה העבר שלנו. הבנתי שזה אמיתי, והחלטתי להמשיך להיות חייל".

הטירונות הצבאית בבסיס חוות השומר היא ייחודית, ואורכת כ-10 שבועות. בסיומה מוסמכים החיילים ל"רובאי 02". במסלול מועברים תוכני המסלול התקני של רובאי 02 בתוספת מורשת קרב. במהלך הטירונות מתקיימים שיעורים על נשק אישי ואמצעי לוחמה, מכשירי קשר, עזרה ראשונה, תכני שדאות והתמצאות בשטח. חלק מתוך התכנים מבוצעים במסגרות שונות מחוץ לבסיס, כגון: מטווחים בנשק, לינה בשטח, מסעות, אימוני ספורט וקרב מגע.

מלבד תכני הרובאי, מועברים במהלך הטירונות תכני חינוך נוספים שרובם אינם קיימים בטירונות רגילה. משולבים בה תכני העשרה נרחבים הקשורים למורשת צה"ל וישראל, השואה, ערכים כלליים, מלחמות ישראל, התנדבות בקהילה, סיורים בירושלים ובאתרי מורשת במדינה וקשר עם משפחות שכולות. "מי שהיה בחוות השומר יודע הרבה יותר", אומר יעקב.

איך הסתדרת מבחינה חברתית?
"בכל צוות יש 10-12 חיילים, ואנחנו הסתדרנו ממש טוב. החבר'ה בצוות שלי באו ממקומות שיודעים מה החשיבות של חבר. הפכנו לחברים ממש טובים במהלך החודשיים וחצי של הטירונות. חוץ מזה, יש לי חברי  ילדות שהיינו בקשר גם אחרי שעזבתי את הארץ. יש לי חבר מגיל חמש, שהוא כמו אח בשבילי".

בתום הטירונות התקבל יעקב למחלקת קרביים. המסלול המחלקה זו נמשך חודשיים. "היה לנו גיבוש להתקבל למחלקה, היו מריצים אותנו, בודקים מי לא יוותר, מי יחזיק מעמד. התקבלו 16 חיילים, הצטרפו עוד שניים, ואחד פרש על רקע בריאותי, כך שבסוף סיימו 17. במעבר מטירונות למחלקה קרבית עשו לנו שבוע הישרדות. במסגרת השבוע היינו שלושה ימים מצוידים בבננות יבשות, כמות קטנה על ארבעה אנשים, קצת אורז וקמח, ואנחנו הכנו לעצמנו אוכל בבוקר ובערב. היו לנו 45 דקות, מה שהספקנו – אכלנו, והמשכנו ללכת. עברנו 53 ק"מ בשלושה ימים".

"אם הצבא החליט לשלוח אותך לחוות השומר- זה בונוס"
שי חגג השבוע 19. הוא ציין את יום הולדתו כחייל בחטיבת הצנחנים, והגשים חלום. "הייתי אמור להתגייס ישר לקרבי, אבל זה התפקשש", מספר שי. "כשאמרו בבקו"ם שאני מיועד לחוות השומר לא הייתי מרוצה, לא חשבתי שזה מגיע לי, אבל השלמתי עם העובדה. במשך הטירונות שנמשכה חודשיים וחצי, הייתה לי מטרה להשתלב במסלול הקרבי. השקעתי את כל כולי, הייתי מצטיין מחלקתי והגעתי למחלקה הקרבית. נתתי כל מה שאני יכול, והמפקדים תמכו בי".

בסופו של דבר, אתה מרוצה מהמסלול שעברת?
"היה לי אחלה, אני עדיין חושב לא הייתי צריך להישלח לחוות השומר, אבל יש בזה יתרונות. זה חידד לי דברים שלמדתי במכינה, חידד לי חושים, הכרתי את הארץ. היו גם קשיים. הגעתי ממכינה, ממסגרת, ממשמעת ובשבועיים הראשונים החבר'ה לא היו עומדים בזמנים, ועם הזמן למדתי גם לעזור כדי שיגיעו בזמן. על המחלקה הקרבית אומרים שהיינו אחת המחלקות הכי טובות. נשארו יחד, לא פרשנו, חיזקנו אחד את השני. אם מועמד לגיוס מקבל הודעה שהוא הולך לחוות השומר שיתייחס לזה כבונוס. זה אחד המקומות הטובים שאפשר להגיע אליו, לעשות שירות משמעותי, יש הרבה אופציות במנילות. הלוחמים שיוצאים מפה, הם תותחים. הם באים עם יתרון מטורף על מתגייסים שרק הגיעו מהבקו"ם. הם באים עם ידע בהכרת הארץ, ניווטים, יודעים לירות, זה מרשים את המפקדים, והם מתלהבים מחיילי חוות השומר".

טקס הסיום התקיים בצפת בשעת בוקר. "הרגשתי מעולה", מספר יעקב. "אפשר לטפוח על הכתף של החיילים ושל המדריכים של המסלול שממש עזרו לנו. היו לנו מפקדים מסיירת מטכ"ל וסמל מחיל שריון, שאם היו רואים שמישהו מנסה לוותר, הם היו עוזרים לו לקום, נותנים לו רוח גבית. הם היו מסתכלים על כל אחד. תודה לאל שקיבלנו מפקדים כאלה". ביום ראשון הגיע יעקב לבסיס של גולני. "בעזרת השם, אם אצליח, אני רוצה ללכת לאגוז". שי נשלח לגיבוש צנחנים, עבר אותו, ונמצא כעת בשלב טרום טירונות של החטיבה. ובעתיד? "קורס קצינים, בעזרת השם", הוא אומר.