אני לא הולך לזכות בפרס פוליצר בקטגוריית "הסקופ הבלעדי של השנה", על השורה הבאה שאתם הולכים לקרוא, ובכל זאת מדובר בנתון חשוב מאוד – יש משבר מנהיגות בעולם. שימו לב מי הם שני המתמודדים המתקוטטים ביניהם על נשיאות המעצמה הכי גדולה בעולם, דונאלד טראמפ והילרי קילנטון. אחד חובב נשים מושבע, עם עבר בעייתי מאוד ופה גדול שאינו מפיק מרגליות. השנייה היא אישה אפורה, משעממת, מעורבת ביותר מדי פרשיות עכורות ונראה שהבית הלבן גדול עליה בכמה מידות. אזרחי ארצות הברית צריכים לשבור את הראש מי פחות גרוע מבין השניים, וזה עצוב מאוד שבארץ האפשריות הבלתי מוגבלות אין מנהיג אחד ראוי.
עזבו את הבעיות של העשירים, בואו נעבור למדינה שלנו, כאן המצב לא פחות חמור. יש לנו ראש ממשלה שיכול להיבחר בכל פעם שהוא רוצה (כתבתי על זה בגיליון הקודם…), לא בגלל שהוא מוכשר ברמות בלתי רגילות, פשוט אין מול ביבי נתניהו אף מועמד ראוי שיכול לסכן אותו בעתיד הקרוב. יאיר לפיד הוא איש טלוויזיה מוכשר מאוד, אבל לא מתאים להוביל את המדינה שלנו. בוז'י הרצוג חסר עמוד שדרה, כריזמה ואישיות, ואני לא אבחר בו לעמוד בראש ועד בניין ענבים 4 ברובע ט"ז….
כל שאר המועמדים עדיין לא מונחים על המדף בשלב הזה כאופציה ראויה להתמודד על ראשות הממשלה, לכן מוקדם לדבר עליהם, אבל גם עם נצטייד בזכוכית מגדלת של שען חרש… לא נצליח למצוא את ראש הממשלה הבא יושב בין השורות הראשונות. נתניהו יכול לישון בשקט בשלב הזה, וכבר כתבתי שבעשור הקרוב הוא ימשיך להיבחר ולהוביל את המדינה שלנו, ולא משנה כמה מערכות בחירות יהיו, גם אם בכל שנה ניגש לקלפי…
כולנו מתגעגעים עד דמעות לדור המנהיגים שהיה כאן ונעלם, דור נכחד. דוד בן-גוריון, חיים ויצמן, משה דיין, מנחם בגין, יצחק שמיר, יצחק רבין, אריאל שרון ושמעון פרס שהיה הנציג האחרון של "דור הנפילים", שהיה כאן עד לא מכבר ועבר לעולם שכולו טוב. אלה מנהיגים שאומנם טעו (ואפילו לא מעט), גם בתקופתם התגלו חלקם כאנשים שנכשלו מוסרית ולעיתים נחשדו בפלילים, אבל אי אפשר להתווכח על המנהיגות והאחריות הציבורית שהייתה לכל אחד מהם. אין בכלל ספק שכל אחד מהם היה נבחר בימים אלה ברוב סוחף, כי כולנו מתגעגעים למנהיג אמיתי, אחד שאתה מביט בו ויודע שהוא יקבל את ההחלטות הכי טובות ונכונות למען הילדים שלנו.
משבר המנהיגות בישראל הופך להיות בולט יותר, לא מתוך נוסטלגיה לעבר אלא מתוך צורך אמיתי למנהיגות שלא רק תשרוד בתוך המציאות המורכבת של החברה ותפעל לטובת האינטרס הפרטי שלה, אלא תנסה לשפר את המציאות לטובת הדורות הבאים בתחומים של דיור, צמצום פערים כלכליים חברתיים ותהליכים מדיניים. בינתיים זה לא קורה.
"מנהיגים לא נולדים, הם מתפתחים…". את המשפט החכם הזה אמר רודולף ג'וליאני, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, עוד דוגמא משובחת למנהיג אמיתי. במילים אחרות, מנהיגות אינה תכונה מולדת, מנהיגות ניתן ללמוד, ללמד, לפתח ולשפר. אז יש לנו עוד תקווה…
שבת שלום!
