זהו סיפור קשה על חולה פרקינסון, דניאל וסלי (69), שיצא מביתו לפני שלוש שנים וכנראה לא זכר את הדרך חזרה. מאז ועד היום מלבד ספקולציות ומידעים לא אמינים, שום דבר לא התחדש ודניאל נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. הבת עדן וסלי מובילה בקדחתנות את החיפושים אחרי אביה. לעדן שלושה אחים גדולים ממנה, וכולם מן הסתם לא מתפקדים כרגיל בעקבות ההיעלמות הכואבת של האב האהוב.
"אבא שלי יצא מהבית לפני שלוש שנים, ביום שבת ב-14:00 בצהריים ומאז לא חזר. באותו היום בשעה 18:00 אמא שלי התקשרה למשטרה להגיש תלונה ומיד פתחו בסריקות, נפתח חפ"ק והרימו מסוקים לאוויר. הוא בן 69 וחולה פרקינסון. זה אומר שקשה לו לצאת מהבית והוא לא יכול לתפקד בלי הכדורים שלו", אמרה בעבר עדן לכלי התקשורת.
בשבוע שעבר נרשמה התפתחות נוספת סביב היעלמותו של דניאל, אך שוב שום דבר ממשי לא התפתח. עדן מספרת מה עבר על בני המשפחה בשבוע החולף: "אחרי השתלשלות של רצף מקרים מוזרים, שהובילו אותי לאינסוף מחשבות, קיבלתי תמונה של אלמוני ממשטרת ת"א, אחרי שהבנתי שבקרוב אנחנו נקבל תשובות ונבין סוף סוף איפה אבא שלנו. הסתכלתי על התמונה וכולנו היינו בטוחים שזה הוא, גם החוקר אמר שאם לא הזיהוי הפלילי, מבחינתו 99 אחוז שבמבט חיצוני זה אבא שלנו, אבל שוב נפחה בי התקווה שהייתה קודם, וגם היום החוסר וודאות יישאר כמו לפני שלוש שנים. זה שעבר זמן ואני בונה את עצמי בכל כוחי לא אומר שאני אשכח את אבא שלי, וכל יום שאני עולה עוד צעד קדימה בחיי, אני חוזרת שתיים אחורה בגלל החוסר וודאות הזו".
עדן מוסיפה ואומרת: "לפני כשבועיים הייתי אצל רבנית שאמרה לי שאני צריכה להחליף מזוזות, לטענתה במזוזה חסרות האותיות ד' ו-ל'. היא הסבירה שאלה האותיות של תחילת שמו של אבי וסופו, דניאל. לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל בכל זאת לקחתי את המזוזות לבדיקה, מבלי לומר לזה שבדק שום דבר ממה שנאמר לי כמובן. לאחר הבדיקה הגעתי אליו והרבנית צדקה, מבלי שאוציא מילה, בודק המזוזות אמר לי: 'תראי, כל המזוזות תקינות חוץ ממזוזה אחת של הכניסה שנמחק בה האותיות ד' ו-ל'. הייתי בהלם מוחלט, מבלי להסס הבנתי את המשמעות והחלפתי מזוזות בכל הבית אחרי שלוש שנים של היעדרות. יום אחרי שהחלפתי קיבלתי תמונה של האלמוני שעליו דיברתי בהתחלה, אבל לצערי זה לא היה אבי, ואני אומרת לצערי לא, כי אני מעדיפה למצוא את אבי גם אם יבשרו לנו שהוא ללא רוח חיים, אני פשוט רוצה למצוא אותו ולדעת סוף סוף מה קרה שם".
לעדן יש מסר ברור לציבור: "אני רוצה שכולנו נפקח עיניים ונשים לב גם לאנשים הקטנים האלה שמסתובבים ברחובות כ"בלתי נראים", אין להם אף אחד רק את עצמם, אז הם אוספים בקבוקים וחיים ברחוב, אבל אולי יש להם משפחה, אולי הם איבדו את הזיכרון ובאיזשהו מקום יש להם ילד או אישה שהופכים את העולם, כמו שאני הפכתי כדי למצוא את אבא שלי. אל תתעלמו כי זה לא נוגע לכם, אתם עוברים יום יום על פוסטים של נעדרים וממשיכים לדפדף כי זה לא אכפת לאף אחד מהם, אתם מתעסקים אך ורק במה ששלכם, אבל מי לעזאזל חשב שלי זה כן יכל לקרות, מי חשב שדווקא אבא שלי ייעלם.
אני בחורה עם כ"כ הרבה כח, עברתי המון ולמדתי איך לשרוד בכוחות עצמי עם כל הכאב, לכן כשאנשים נכנסים ויוצאים מחיי, אני מגחכת כי מי האנשים הקטנים האלה לעומת אבא שלי שעדיין לא חזר. אז בבקשה מכם, אבא שלי נעדר היום קרוב לשלוש שנים, זו תקופה של חגים והחלום שלי שלפחות השנה יהיה לנו שקט או לפחות מידע שיביא למציאתו. אבא חולה בפרקינסון וסכרת, מה שהביא אותי למצב של הריאליות לקחת בחשבון שאולי גם לא אמצא אותו בין החיים, אבל עדיין גם אם אמצא אותו ללא רוח חיים, לפחות אהיה לנו גוף להתאבל עליו. אשמח אם מישהו ראה, שמע, הוא יודע משהו. אני באמת מוכנה לשלם כל סכום שיוביל למציאתו".
